|
|
עמוד:11
בדקלומים שווי הגיים ( כלומר כאלה שהגה אחד חוזר בהם פעמים רבות ) בעלי קצב קבוע . יוליוס היי גילה כי לאחר שתלמידיו פעלו בהתאם לשיטתו , חל שיפור בולט ביכולת הקולית שלהם ובפרט בזמרתם ; מסקנתו הייתה שהדבר מלמד כי על הזמרה לנבוע מטון הדיבור . דיטריך פישר-דיסקאו – בעיני רבים זמר הליד , Lied ) השיר האמנותי הגרמני ) הגדול ביותר במאה – 20-ה מעריך כי היי הגזים בשאיפתו זו , ( Fischer-Dieskau , 1985 : 387-388 ) אך גם המתנגדים הרבים שקמו להיי אינם יכולים להמעיט בחשיבות הקשר הקיים בין הדיבור לבין הזמרה . כמו כן מציין הזמר הנודע כי אין להתכחש לכך שהיי יצר שיטת הוראה מוצקה , כזו שנבעה מסיכום עבודותיהם של מורים רבים ( היי היה המדריך הקולי בחלק מן ההפקות הראשונות של האופרות של וגנר . ( בעת הוראת זמרה לתלמידיו מצא היי כי העבודה הנהוגה בנושא ההגייה ( בדרך כלל זו כללה את דקלום הטקסטים של השירים המושרים ) לא הניבה תוצאות משביעות רצון . גם אם הצליחו התלמידים לדקלם היטב או לבצע בהצלחה את התרגילים הקוליים המושרים ( בדרך כלל עסקו אלה בתנועות בלבד , ( הרי בזמרה עצמה בלטו בעיות הגייה ; אלה חיבלו בזרימה הטובה של הזמרה ובאיכות הקולית שלה . הדבר הניע אותו לחשיבה על הצורך בעבודה רצינית ויסודית יותר בתחום זה . מסקנתו הייתה אפוא כי בעת התרגול יש להתמקד בעבודה אינטנסיבית שעניינה בכל פעם הגה דומיננטי אחד בלבד ; הודות לכך אפשר למצות בעת הדקלום את אופיו של ההגה ואת הקישורים שלו עם ההגיים האחרים . בעבודתו החל היי בתרגול תנועות ( vowels ) והמשיך בעיצורים . ( consonants ) מובן שהיי לימד גם טכניקות זמרה , נשימה ותמיכה ואת השימוש במשלבי הקול ( רגיסטרים ) למיניהם , אך הוא סבר כי על מנת להגיע לאיכות קולית טובה יש לצאת מנקודת התחלה של " טון הדיבור הטבעי . " תחילה הוא חיפש את הצלילים שהפקתם דורשת מהזמר או מהדובר את המאמץ הקטן ביותר . מהצלילים האלה הוא החל לפתח דקלום בקצב אחיד , וזאת תוך כדי הקפדה על Hey , 1971 : 15 3
|
|