|
|
עמוד:7
ישראלי הוא אזרח ישראלי . ויאמרו לנו שכך הוא המצב בכל ארצות התרבות הדמוקרטיות ההולכות לפי שיטתה או תפיסתה העקרונית לפחות של המהפכה הצרפתית , שביטלה את ההבחנה בין אזרחות ללאומיות ומשתמשת בדיוק באותו מונח ' נאסיונאליטה' גם לאזרחות וגם ללאומיות . כך גם הלשון האנגלית ולשונות אחרות . ויאמרו לנו שאם נאמץ את הגישה הזאת נפתור את כל הבעיות ; תקום כאן מדינת לאום ישראלית , דמוקרטית , שכל תושביה יהיו להם מניות אמיתיות , לא פיקטיביות , בבעלות עליה , והם ישתתפו - באמצעות ההליך הדמוקרטי - בקביעת דפוסי שלטונה , הם יישאו כולם בנטל קיומה ובצורה כזאת תתגבש הלאומיות הישראלית המודרנית כחלק ממשפחת העמים הדמוקרטית בעולם , עם מידה כזו או או אחרת של זיקה לעבר התרבותי היהודי של רובנו . אבל כבר ניסיונה של המהפכה הצרפתית מלמד שאין השאלה הזאת פשוטה ; שכן אותה מהפכה עצמה לא הסתפקה בקביעה הקונסטיטוציונית הזאת , אלא פעלה באופן נמרץ ביותר , ולא חדלו יורשיה השונים עד מלחמת העולם השנייה לטפח את אחדותה התרבותית הלשונית של צרפת ולכפות את הלשון הצרפתית [ שביסודה היתה הדיאלקט של 'איל דה פראנס ( ' על כל המחוזות של צרפת , על עדותיהם השונות , ובכך למחוק את השפה הפרובנסלית וודאי הברטונית שאיננה רומנית , ולהשליט במקומן את אחדות השפה הצרפתית . ללמדך שאין די באזרחות המשותפת , ואפילו לא בזיקה הטריטוריאלית , כדי ליצור תחושה של שותפות אמת במסגרת זהות לאומית . אם לדייק , יש אולי מקום אחד שבו התפיסה המקורית הזאת באה לידי הגשמה , ודאי באופן קונסטיטוציוני , אבל ייתכן שגם במציאות , וזוהי ארצות הברית , שמגדירה בעצם את זהותה הקולקטיבית באמצעות הזיקה לקונסטיטוציה , לחוקה שלה . האזרחות האמריקנית היא הביטוי היחיד , העיקרי לפחות , לאותה זהות לאומית אמריקנית חדישה ; שהרי בארצות הברית אין לשון רשמית , ועכשיו מתנהלים במדינות מסוימות מאבקים בין אנגלית לספרדית , עד כדי כך שבחוקה של קליפורניה , בשונה משאר המדינות של ארצות הברית , נתקבל התיקון שקובע את האנגלית כלשונה הרשמית של המדינה כדי לבלום את אלה התובעים להנהיג את השפה הספרדית בבתי הספר הציבוריים האמריקניים . כמובן , אצלנו המצב מסובך וקשה ואנחנו נתונים בעיצומו של תהליך שתחילתו ללא ספק בעבר היהודי . אבל מבחינת מורכבות המצב והתסבוכת שאנחנו נתונים בה , אני חושב שאנחנו מרחיקים לכת כלפי העבר היהודי יותר ממה שמתחייב , לפחות מהתפיסה המקובלת שעמדה ביסודה של התנועה הלאומית שלנו , של הציונות המקורית , המהפכנית , שוללת הגולה , החותרת להשיב את עם ישראל לארץ ישראל , הרוצה להשתית את חייו התרבותיים על יסוד לשונו הלאומית המקורית . היכן אנו עומדים ? לפי האזרחות אנחנו ישראלים . מבחינת הזהות הלאומית אנחנו בראש ובראשונה יהודים , כך אני חושב סבורים רובנו . לשוננו היא עברית . תנועת התחייה שלנו היא ציונית . אלה ארבע קטגוריות שבעזרתן אנחנו מנסים להגדיר את זהותנו הכוללת . וכמספר הקטגוריות המתרבה , כך גדל גם הבלבול . לפי דעתי , הליקוי הגדול הוא בכך שלא תפסנו את השינוי שהתרחש , בעיקר מאז מלחמת העולם השנייה , בהוויה היהודית הכללית כשינוי בעל פוטנציאל מהפכני
|
|