|
|
עמוד:2
שבכתב וזו שבעל פה < - נראה מוגדר וברור כל צורכו הן בעיני היהודים המזדהים והן בעיני הגויים המזהים אותם . ספקות ומחלוקות על כך כמעט לא התעוררו מסוף תקופת הבית השני ועד שלהי ימי הביניים ( מלבד המחלוקת הקשה עם ה'קראים . ( ' אבל מראשית הזמן החדש , המסומנת בהתחלת המאבק על 'אמנסיפציה' במרכז אירופה במחצית השנייה של המאה השמונה עשרה , התחולל משבר קיצוני מכל קודמיו . האתגר של החילוניות המודרנית , שאפשרה את האמנסיפציה באירופה , הפך מיד לאיום מוחשי וישיר על הישרדות העם היהודי . ההתנגדות לבךלות פעלה עתה גם מבפנים ותקפה כמעט את כל מאפייני הזהות היהודית הנבדלת בדרישה אולטימטיבית לוותר עליהם בפועל , לבטלם או לפחות 'לתקנם' כתנאי ליציאת היהודים מן ה'גטר , כדי שיוכלו להשתלב ללא חציצה , אכן , כאישים פרטיים ולא כקבוצה מיוחדת בעצמיותה , בסביבתם . במסגרת זו אין צורך להתעמק בגורמים החיצוניים ובמניעים שהניעו יהודים רבים , הן כיחידים והן כתנועות מאורגנות , לרצות לפחות חלקית בשינויים שנדרשו מהם לשם אמנסיפציה . העיקר הנחוץ לענייננו הוא : ראשית , שהעם היהודי נקרע מתחילת המאבק בין שתי מגמות מקוטבות , ממוסדות באידיאולוגיות , שנתגבשו בתוכו וחיזקו זו את זו בהתנגשותן - להתבולל עד כדי טמיעה גמורה מזה , ולהסתגר מפני הסביבה המבוללת , ויותר מכן מפני היהודים המתבוללים , מזה . שנית , שכתוצאה מן המאבק בין שתי המגמות המקוטבות בתוך העם היהודי נוצר עימות דיאלקטי בין שני המקורות המשלימים של הזהות היהודית שנראתה אחדותית וקבועה מדורי דורות : המקור המוצאי היסטורי , האתני , המושתת על רצף הדורות ועל הזיכרון ההיסטורי החי של העם , והמקור של המסורת וההלכה הדתית , או 'התורות . ' יש להדגיש , כי המחלוקות בין היהודים שהמשיכו להחזיק , לפחות במידה מסוימת , באחד ממקורות הזהות היהודית המסורתית בתוך העם היהודי היו דיאלקטיות . רק בקצוות התנסחו עמדות חד משמעיות לגמרי : יהדות דתית בלי זיקה לאומה או לעם , או יהדות לאומית בלי זיקה לדת . אבל בין הקצוות התלבט הרוב בין שני המקורות , שנראו עכשיו כאילו הם מכחישים זה את זה . הרוב הבין , או למצער הרגיש , כי מי שבוחר ביהדות כדת משתייך גם לעם הנושא את הדת ומקיימה , ומי שבוחר ביהדות כשייכות לעם , או ללאום , מתייחס גם לדת שמיסדה את הנורמה הלאומית . השאלה היתה מה עדיף ? מה קודם ? מה מהווה אמת מידה להשתתפות במקור השני ? אך דווקא הדיאלקטיקה החדורה מתח בין רגשות סותרים הפכה את צורות ההזדהות של היהודים החל מאותה תקופה למעין קלידוסקופ מוזר , שהוא בבחינת מבנה מפתיע של השתנויות אינסופיות . כל תנועה , אולי אפילו כל יהודי יחיד , יצרו לעצמם 'מאזן' רופף ומתנודד משלהם . תוך כדי התפתחותו של התהליך המוזר , שקיים את הזהות הקיבוצית הנבדלת דרך ההתפוררות המוחשית של המוסדות המסורתיים , ערעור סמכות המנהיגות המסורתית , והעמדת היחידים בפני בחירה אישית קשה של זהותם , נזדקר ממד עומק נוסף למשבר : האינדיווידואליזם הופיע עכשיו לא רק כנטייה אישית טבעית המתגברת במצבי חופש מחייבי בחירה , אלא גם כהשקפת עולם מעוגנת במשטרים הפוליטיים
|
|