|
|
עמוד:12
בעיית איכות מי הכנרת היא מורכבת ורגישה . שמירה יעילה על איכות המים מחייבת להתחקות אחר הגורמים והתהליכים הקובעים את הטיפול בהם . כבר לפני 35 שנה , לאחר הפעלת ה"מוביל הארצי , " היה ברור כי נדרשת תכנית ניטור ומחקר ארוכת טווח ללימוד האגם . בשנת 1965 הזמינה "מקורות" את הלימנולוג השוודי הדגול , פרופ' וילהלם רודה , לחוות דעה על איכות המים . בדין וחשבון שלו הוא הצביע על כמויות גדולות של אצות בכנרת וחזה ירידה באיכות המים . כצעד ראשון המליץ רודה על הקמת מוסד מדעי קבוע ליד האגם למטרות ניטור ומחקר . בערך באותו זמן החליטה הממשלה על הקמת מוסד לאומי לחקר ימים ואגמים ובו מחלקה לחקר לימנולוגי של הכנרת . הוקמה המעבדה לחקר הכנרת שליד תחנת השאיבה בטבחה 968 ) ו . ( מקץ ארבע שנים , בעקבות מחקרים אלה , הוקמה מינהלת הכנרת , האחראית , בחסות נציבות המים , לקביעת מדיניות כוללת ולישומה . היא דואגת גם לפיקוח ולהכוונה של יוזמות הפיתוח באגם ובסביבתו , כדי למתן את הלחץ על המערכת האקולוגית של הכנרת ולשמור על איכות המים . המעבדה לחקר הכנרת מונה כיום כארבעים אנשי מדע , טכנאים ואנשי סיוע ומשמשת גוף מייעץ עיקרי לנציבות המים ולגורמים נוספים בכל הנוגע לאיכות מי הכנרת . מרבית הדיווחים בעבר שיבחו את טיב המים בכנרת , אף שכמויות גדולות של אצות הופיעו כנראה כל שנה בסופו של החורף ובאביב במשך מאות שנים . אולם אפילו אם נתברכה הכנרת במים טובים , בשישים השנים האחרונות חלו שינויים סביבתיים רבים : האוכלוסיה סביב האגם ובאגן ההיקוות שלו עלתה לאין שיעור והיא מונה כעת כ 250 , 000 נפש , מהם כ 70 , 000 בלבנון ובסוריה . קיימות תכניות לפיתוח נוסף . בשטחי היקוות נרחבים ישנם גידולים אינטנסיביים של עצי פרי , גידולי מספוא , כותנה ובריכות דגים . לעת עתה יש פיתוח מועט יחסית של תעשיה כבדה , אף שלאחרונה מפעלי הייטק רבים נכנסו לאזור . בעשור האחרון התיירות התרחבה מאד , ובעקבותיה הוקמו בתי מלון ומתקני נופש רבים לחופי האגם . בשנות השלושים הוקם "סכר דגניה" במוצא הדרומי של האגם כחלק מהתכנית ההידרולוגית של רוטנברג . הסכר , הנמצא עדיין בשימוש , נועד לפקח על גובה פני המים ולשמור על נפח המים המרבי מבלי לגרום להצפת השטח והמתקנים שעל החוף . ניקוז אגם החולה והביצות סביבו חיסלו כ 60 , 000 דונם ביצה עשירים בצמחיה ובבעלי חיים אקזוטיים , אך גם ביתושי קדחת . התכנית הוצעה לראשונה בידי השלטונות התורכיים בראשית המאה , והועלתה מחדש בשנות השלושים בידי החברה להתיישבות יהודית שהצליחה לרכוש את הקרקע . המלאכה הושלמה סופית ב . 1956 הקדחת הודברה והביצות פינו מקומן לשדות מעובדים , להוציא שטח קטן שנשמר כשמורת טבע בחולה . ואולם , אף שהיה ניתן ליישב ולפתח את האזור , נמשכו בעיות רציניות של טיפול בקרקע באדמות הכבול החומציות שנותרו אחרי הניקוז . בעקבות זאת הוצף לאחרונה חלק מהשטח מחדש כדי ליצור אתר נופש מיוחד במינו . על אף שטחו המצומצם בהשוואה לאגן ההיקוות כולו , תורם עמק החולה כמות ניכרת של חומרים מזינים לכנרת . הפעלת המוביל הארצי , השואב כיום כעשירית מנפח מי האגם מדי שנה , שינתה את המשטר הטבעי של הזרימה אל מחוץ לאגם . השאיבה מתבצעת מצינור המרוחק
|
|