|
|
עמוד:י
הצרפתים , שבראשית המאה הי"ט טרחו לקיים קשרים עם איראן , יזמו בפריז מהדורה משלהם . בשנת 1826 הוזמן החוקר הצעיר ז ' יל מוהל לשמש עורך המהדורה . הוא אסף למעלה מ 30 כתבי יד , ומביניהם אמור היה להכין גרסה 'מקורית ' של השאה נאמה - משימה בלתי אפשרית . מוהל הקדיש למהדורה זו את כל ימיו . הכרך הראשון בעריכתו הופיע בשנת , 1838 והכרך האחרון , השביעי , בשנת - 1878 שנתיים לארור מותו . לדעת החוקרים , בחר מוהל , כמו מאקאן , מכל 30 כתבי היר שהיו לפניו , בכתב יד אחד בהיר ויפה , גם הוא כנראה מן המאה הט"ז , וזה שימש לו בסיס למהדורה . מכיוון שיש תואם רב בין מהדורת מאקאן למהדורת מוהל , החוקרים מניחים שכתבי היד שהשתמשו בהם שניהם הם העתקים של כתב יד אחד מהמאה הט"ז . החוקרים מוצאים במהדורת מוהל אינטרפולציות , שגיאות משקל וחרוז וניסוחים מאוחרים להקלת ההבנה . הבלשנים כיום יודעים , מה שלא ידעו כנראה מאקאן ומוהל , שלא הגרסה המובנת יותר קרובה למקור , אלא פעמים ההיפר הוא הנכון . עלי לציין עוד שני דברים חשובים ; ( א ) מוהל מיספר את הבתים , וכל מלך קיבל ספירה חדשה ; ( ב ) הוא תרגם את כל השאה נאמה ( כולל הסאטירה ) לצרפתית , תרגום נאמן , לא שקול ולא מחורז . הגרמנים התקנאו כנראה באנגלים ובצרפתים , והאיראנולוג יוהאנס אוגוסט וולרס , מאוניברסיטת גיסן , מחבר המילון האטימולוגי הפרסי לטיני , גמר אומר משתי המהדורות הביקורתיות הקיימות , של מאקאן ושל מוהל , להתקין מהדורה ביקורתית שלישית משופרת . לפי מניינו של פריץ וולף ( בהקדמה לכרך הנספחים של מילונו הקונקורדנטי , ( מהדורת מאקאן מונה 55 , 177 בתים , בהם 3 , 699 שאין כמוהל , ומהדורת מוהל מונה 52 , 617 בתים , בהם 1 , 139 שאין במהדורת מאקאן . בסיס למהדורת וולרס משמשים הבתים המצויים במאקאן ובמוהל , ובאשר לבתים המיוחדים לכל מהדורה - וולרס הביא פעם מזה ופעם מזה , וציין בהערות את גרסת המהדורה שבחר שלא להשתמש בה . כל הערותיו לטקסט כתובות בלטינית . תחילה העדיף וולרס את מוהל על פני מאקאן , אך במרוצת הזמן העדיף את מאקאן . וולרס שחרר את הטקסט המורכב מכמה וכמה אינטרפולציות שהצמיחו המעתיקים על המקור , אולם הוא עשה זאת בזהירות רבה . בטקסט החרש הכניס וולרס את התיקונים הדרושים - לדעתו - בדקדוק , במשקל ובחרוז . וולרס נפטר לאחר הופעת שני הכרכים הראשונים . ( 1879 , 1877 ) תלמידו עוזרו , סמואל לנדאואר , המשיך את עבודת רבו , והוציא לאור את הכרך השלישי בשנת . 1884 שלושת הכרכים האלה מכילים כשני שלישים של השאה נאמה . השליש האחרון מצא את גואלו רק לאחר 50 שנה . לקראת חגיגות יובל ה 1000 להולדתו של פירדוסי בשנת 1935 קיבל על עצמו האיראנולוג סעיד נפיסי את עריכת שאר חלקי השאה נאמה , ואת תרגום ההערות של וולרס מלטינית לפרסית . בזמן קצר מאוד הביא נפיסי לדפוס את כל השאה נאמה בהוצאת 'ברוכים' הטהראנית - עשרה כרכים , בהם כרך של מילואים . המהדורה של וולרס , שמצאתי בספרייה הלאומית על הר הצופים , שימשה לי מקור . הלכתי בעקבות המתרגמים הגדולים , האחים וורנר והגב' באנו לאכותי . אמרתי בלבי : אם האחים וורנר האנגלים וגב' באנו לאכותי , העובדת בהדרכת טובי האיראנולוגים במוסקבה , ביניהם י"א ברטלס , שערך ותכנן גם את המהדורה הפרסית הביקורתית של האקדמיה במוסקבה - אם הם מתרגמים מוולרס , מדוע אבקש טקסט אחר ? אולם כאשר סיימתי את הכרך השלישי של וולרס לנדאואר , הועמדתי מחדש לפני הבעיה , במי להמשיך . האפשרויות היו ארבע : מאקאן , מוהל , נפיסי או המהדורה המוסקבאית , שבאותם ימים כבר יצאה לאור בשלימותה . האחים וורנר בחרו במהדורת כלכותה של מאקאן ; הם ויתרו על מוהל מבלי לפרט את נימוקיהם . גב ' באנו לאכותי , שאליה פניתי בשאלה , ענתה לי שהיא ממשיכה במהדורת נפיסי . אולם בשיחות התייעצות שהיו לי עם הפרופסורים מיכאל זנד ושאול שקד , יועצי , המליצו שניהם
|
|