|
|
עמוד:316
היא נדרשת לוותר על זכותה למזונות מן הבעל . עמדה זו מותירה ביד האישה מידה מסוימת של חירות ושוויון במעמד הכלכלי . מכאן נפתח פתח רחב בכלכלת הנישואין , המאפשר לקדם את ערכי השוויון על פני ערכי הכבוד וההגנתיות הנגזרים ממעמדה המוגן של האישה בחברה המסורתית . הדיאלוג בין השולחן ערוך לרמ"א בסעיף זה משקף את אחת הדילמות הבסיסיות הקשורות לשאלת העצמאות כנגד ההגנתיות . רבי יוסף קארו מציג את זכויות האישה בלבד : האישה רשאית לומר " איני ניזונת ואיני עושה , " והבעל אינו רשאי לומר " צאי מעשה ידיך במזונותיך . " כנגדו מעלה הרמ"א היבטים מורכבים יותר של זכות העצמאות הנשית . ראשית מועלית האפשרות שהחלטתה של האישה היא בלתי הפיכה , ולאחר שוויתרה על הזכות למזונות אין היא יכולה לשוב ולדורשה . זו דעת הר"ן , הסבור " שאינו בדין לשנות בכל פעם שתרצה , בעת שתמצא מלאכה תאמר איני ניזונת ואיני עושה , וכשלא תמצא תאמר רצוני במזונות . " הדעה האחרת המוזכרת בדברי הרמ"א היא דעת המהר"י וייל , הסבור שזכות האישה למזונות קיימת תמיד ברקע , והיא יכולה לשוב להסדר הבסיסי , מזונות תמורת " מעשה ידיה . " הדבר תלוי ברצונה בלבד , ולדעתו של המהר"י וייל : " בדין הוא שתהיה ידה על העליונה" ( בית שמואל לשולחן ערוך , אבן העזר סט , ג . ( הערתו השנייה של הרמ"א נוגעת לזכויות הבעל . מכיוון שנפתחה האפשרות שהאישה תיהנה ממעשה ידיה בלי תלות בבעל , יש פוסקים האומרים שזכותו של הבעל גם לחייב את האישה להשתמש בהכנסותיה לכלכלתה , וחובתו רק להשלים — במידת הצורך — את החסר . נראה שמחלוקת זו יכולה להיות דגם מפתח לשאלות העדכניות ביותר בדיני משפחה ומעמד האישה , שכן גם כיום , בעידן השוויון , אין הסכמה , גם בחוגים הפמיניסטיים וגם בקרב המשפטנים , עד כמה דרישתן של הנשים לשוויון ולעצמאות מחייבת ביטול כל הפליה , גם כזאת שיש בה הטבה והגנה לאישה . קדושת כוהנים ואיסורי ממזרים השאלות המעמדיות החשובות ביותר בדורות האחרונים כרוכות בשינוי שחל במקומן של הנשים בחברה ובשינוי שחל בחלוקת התפקידים בתא המשפחתי . ואולם בעיות של מתח בין החלוקה המעמדית הנגזרת מערכי הקדושה ובין ערכי
|
|