|
|
עמוד:310
שהוא " ממעט בפריה ורביה" במקרים שבהם הבעל יכול לשאת אישה צעירה נוסף על אשתו המבוגרת שחדלה מלדת . חרם רבנו גרשום צמצם את זכותו של הבעל להוסיף ולהוליד . במקרה זה גבר כוחו של ערך כבוד האדם על מצוות פרו ורבו . נדרש שקלול ואיזון בין הערכים כדי להסדיר את מוסד המשפחה מתוך אחריות לפרט ולכלל . כפיית גט : קדושת המשפחה וחירות האישה במקביל לדיון במסכת גיטין על העילות לבעל לגרש את אשתו מתקיים דיון במסכת נדרים על מצבים שבהם האישה יכולה להכריח את בעלה לתת לה גט : בראשונה היו אומרים : שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת " טמאה אני לך , " " שמים ביני לבינך , " " נטולה אני מן היהודים" [ הטוענת שנאסרה לבעלה , הטוענת שבעלה אינו כשיר ליחסי אישות והנודרת שלא ליהנות מן היהודים יכולות לכפות על הבעל לגרשן ולשלם את התחייבויותיו הרשומות בכתובה . [ חזרו לומר : שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה [ חזרו לנקוט עמדה מחמירה כלפי הנשים מחשש שמא ישתמשו בתירוצים הללו כדי לעזוב את הבעל לטובת אחר . [ אלא : " האומרת טמאה אני לך" תביא ראיה לדבריה , " שמים ביני לבינך" 342 וכמובא לקמן מן המשנה בסוף מסכת נדרים . בהקשר זה יש למנות את תקנת " מורדת" מימי הגאונים . לפירושה של התקנה ראו תשובות הגאונים שערי צדק , חלק ד ד , טו ; רא"ש כתובות ה , לד . חרם רבנו גרשום : החרם חייב רק לתקופה מוגבלת ורק בקהילות שקיבלו אותו , ויש שהתנגדו לו בחריפות משום שהוא ממעט בפרייה ורבייה ובזכות הבעל לחיי אישות מתוקנים במקרה שאשתו הראשונה אינה בת גירושין כגון שנשתטית ( תשובת הרשב"א , מכתב יד , סימן קנז . ( אולם בעת האחרונה הוא התקבל כחובה בכל ישראל . וראו בשולחן ערוך אבן העזר א , יא , ובנושאי הכלים לסעיפים אלו . גם באשכנז , בימים שעדיין היה החרם בתוקפו , הותר לבעל לשאת אישה על אשתו במקרים חריגים , אבל במגבלות לא פשוטות . הידועה שבהן היא הדרישה להשיג הסכמתם של מאה רבנים במקרה שהאישה הראשונה אינה בת גירושין או אינה רוצה להתגרש ( חלק מחוקק לאבן העזר א , טז . (
|
|