|
|
עמוד:239
הניסוח החיובי של הדברים אינו מסתיר את השלילה שבהם : כוהנים אסורים להתחתן עם מי שייחוסו פחות מישראל , מן החללים ומטה . לוויים וישראלים אינם יכולים להתחתן עם ממזרים ומי שלמטה מהם . איסורי החיתון הללו נובעים מהגדרת הקדושה של הכוהנים וממעגלי הקדושה המתפשטים סביבם בהדרגה . ההקפדה על היוחסין היתה נהוגה בישראל באופן יסודי ומושרש היטב , כמו שעולה מן הדוגמה במעשה המסופר במסכת קידושין : זעירי הוה קא מישתמיט מיניה דר' יוחנן דהוה אמר ליה נסיב ברתי יומא חד הוו קאזלי באורחא מטו לעורקמא דמיא ארכביה לר' יוחנן אכתפיה וקא מעבר ליה א"ל אורייתן כשרה בנתין לא כשרן ? [ ... ] ( קידושין עא ע"ב . ( [ תרגום : זעירי היה משתמט מרבי יוחנן שהציע לו לשאת את בתו . יום אחד היו מהלכים בדרך , הגיעו למעבר מים , נטל זעירי את רבי יוחנן , הרכיבו על כתפיו , והעביר אותו . אמר לו רבי יוחנן : תורתנו כשרה ובנותינו אינן כשרות [? זעירי עלה מבבל לארץ ישראל ללמוד תורה אצל רבי יוחנן . הוא העריך את חוכמתו של רבו , אך לא היה מוכן להתחתן עם בתו , שכן בעיני חכמי בבל שבי ציון — שהיו יסוד ההתיישבות המחודשת בארץ ישראל — היו מהמשפחות המיוחסות פחות שעלו עם עזרא , ובבבל נותרו רק יהודים מיוחסים . שיבת ציון אירעה כשבע מאות שנים קודם לכן , ועדיין הייתה יסוד מכונן בהערכתם של הבבלים את הארצישראלים . עולא איקלע לפומבדיתא לבי רב יהודה חזייה לרב יצחק בריה דרב יהודה דגדל ולא נסיב א"ל מאי טעמא לא קא מנסיב ליה מר איתתא לבריה א"ל מי ידענא מהיכא אנסיב אמר ליה אטו אנן מי ידעינן מהיכא קאתינן ? ( קידושין עא ע"ב ) [ תרגום : עולא הזדמן לפומבדיתא , לבית רב יהודה , ראה את יצחק בנו של רב יהודה שאינו נשוי , אמר לו : מדוע אין אדוני משיא אשה לבנו ? אמר לו : וכי יודע אני מהיכן אשיא לו אשה ? אמר לו : וכי אנו יודעים מה מוצאנו [?
|
|