|
|
עמוד:94
כבוד הגוף : היגיינה ואסתטיקה תניא : רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום בשביל קונו , משום שנאמר : "כל פעל ה' למענהו" ( משלי טז , ד ) ( שבת נ ע"ב . ( ברייתא זו , המשלימה את סיפורו של הלל הזקן , מורה ששמירה על היגיינה גופנית היא חלק מכבודו של האדם . נחלקו אמוראים במסכת שבת : יש האומרים שאסור לאיש להתייפות מכיוון שהדבר נכלל באיסור " לא ילבש גבר שמלת אישה , " ויש המתירים בהסתמכם על הברייתא המבוססת על גישתו של הלל הזקן . עם זאת הכול מסכימים שמותר לאיש לנקוט פעולות של התייפות והתמרקות אם התכלית היא " בשביל צערו , " ולא התייפיפות גרדא . על כך העירו בעלי התוספות : בשביל צערו — ואם אין לו צער אחר אלא שמתבייש לילך בין בני אדם שרי [ מותר , [ דאין לך צער גדול מזה ( תוספות לשבת נ ע"ב , ד"ה "בשביל צערו . ( " גם מי שסבור שלגברים אין לגיטימציה להתקשט ליופי בעלמא , מסכים שההגדרה של מה נחשב יפה ומה מבייש את האדם תלויה בעמדתו הסובייקטיבית ובהקשר החברתי . לפיכך הוא יתיר לאדם להתקשט , ובימינו אף לעבור ניתוחים קוסמטיים , כדי לשפר את הופעתו החיצונית ומתוך כך את ביטחונו העצמי ואת תחושת הכבוד שלו לפני הבריות . שלילת הכבוד — קלון , ניוול ובושת אחת הדרכים להגדיר את הכבוד היא על דרך השלילה . במקרא ובדברי חכמים מופיעים מגוון ביטויים של אי כבוד ולאחדים מהם גם קטגוריות הלכתיות משפטיות מובהקות . 94 שו"ת שרידי אש ( ר' יחיאל יעקב ויינברג , פולין , גרמניה ושוויץ , המאה העשרים , ( חלק ב , סימן מא .
|
|