|
|
עמוד:82
של מות התורם לפני שניגשים ליטול ממנו איברים . מה שמטעין את המצב במתיחות רבה הוא הצורך הדחוף להעביר את האיברים לתרומה ולא להשתהות זמן יקר בשל הצורך לוודא את מותו של הנפטר ואת הסכמת התורמים . זכות התורם וזכות החולה הן שתי זכויות חיים שקולות העומדות זו כנגד זו , והמטרה היא להגיע לתרומה בלי לפגוע כלל בגוסס . החשש מפני קיצור חייו של הגוסס לצורך הצלת חייו של החולה מחייב את הזיהוי המדויק של רגע המוות הן מן הבחינה העקרונית , מה נחשב מוות , הן מן הבחינה המעשית , בירור מדויק שהגוסס אכן נפטר . רוב פוסקי הדור האחרון סבורים שתרומת איברים איננה רק מעשה מוסרי ראוי אלא חובה הלכתית גמורה . עיקר המתח בין עולם הרפואה לעולם ההלכה אינו נוגע לעצם שאלת התרומה וההשתלה , אלא נסוב בעיקר סביב שאלת קביעת רגע המוות › וידוא מותו המוחלט של התורם קודם לנטילת האיברים . תרומת איברים וכבוד המת מכיוון שכבר נגענו בסוגיית תרומת האיברים , יש להצביע על עוד בעיה בהקשר זה הכרוכה במתח שבין זכויות לערכים : שאלת כבוד המת . כאן מתנגשת הזכות לחיים של החולה הנתרם עם הזכות לכבוד של הנפטר התורם וכבודו של גוף האדם המת , שגם הוא בבחינת צלם אלוהים , כאמור לעיל בעניין " קללת אלוהים תלוי . " שאלה ראשונית היא אם שתי הזכויות הללו שקולות , או שמא חובת הצלת החיים דוחה את כבוד המת . האם במצב של פיקוח נפש כבוד המת נדחה ואפשר ליטול איברים בלי רשות הנפטר או משפחתו ? או אולי אדרבה , מכיוון שהמת פטור מן המצוות , הוא פטור גם מן האחריות להצלת החולה ולכן אי אפשר ליטול כלל מאיבריו ? 77 ראו אסופת המאמרים בעריכתם של הרב מרדכי הלפרין ומשה אליאב , קביעת רגע המוות ( הלפרין ואליאב , תשס"ח . ( עוד ראו חוק השתלת אברים , התשס"ח , 2008- וחוק מוות מוחי נשימתי , התשס"ח , 2008- בספר החוקים , 2144 כ"ד באדר , 'ב התשס"ח , 31 . 3 . 2008 78 לעיל עמ' . 32
|
|