|
|
עמוד:286
" פיקוח נפש" אל מול "מסירות נפש" אחד הביטויים החשובים של הזכות לחיים בתורה נמצא בצו הכללי המתיר לעבור על כל התורה כולה במקרה של פיקוח נפש : " אין לך דבר עומד בפני פיקוח נפש" ( יומא פב ע"א . ( לעיקרון זה כמה חריגים : רבי אחא אמר משם רבי עקיבא : הרי הוא אומר : [ ... ] לא נתנו מצות לישראל אלא לחיות בהן , שנאמר : " אשר יעשה אותם האדם וחי בהם , " וחי בהן ולא שימות בהן . אין כל דבר עומד בפני פקוח נפש חוץ מעבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים . במי דברים אמורים ? שלא בשעת השמד . אבל בשעת השמד אפילו מצוה קלה שבקלות אדם נותן נפשו עליה , שנאמר : ולא תחללו את שם קדשי [ ונקדשתי בתוך בני ישראל ] ואומר : " כל פעל ה' למענהו" ( תוספתא , שבת טו , יז . ( פיקוח נפש הוא בדרך כלל מקרה שבו ערך החיים מתנגש עם מצווה ממצוות הקדושה . ההכרעה הרגילה היא שערך החיים גובר . יוצאות מכלל זה שלוש המצוות החמורות : עבודה זרה , גילוי עריות ושפיכות דמים . את שפיכות דמים אין להחשיב כהתנגשות בין חיים לקדושה , שכן מדובר בהתנגשות בין שני ערכי חיים . ואולם הדרישה להימנע מעבודה זרה ומגילוי עריות היא הכרעה לטובת הקדושה . הוא הדין במקרים של חילול השם כשאדם נדרש לעבור עברה כלשהי " בפרהסיא" או ב"שעת השמד . " במקרים אלה העברה הפרטית יוצאת מהקשרה המצומצם ונעשית ערך עיקרי של קידוש השם , והיא דומה לעבודה זרה ולעקירת הדת כולה . עבודה זרה , גילוי עריות וקידוש השם הם שלושה מקרים שבהם האדם נדרש להפגין את נחישות אמונתו בתורה ובמצוות , גם במחיר אבדן חייו . החומרה של התביעה למסירות הנפש מצטמצמת מעט בכך שהיא חיוב שאינו ניתן לכפייה או לענישה . כלומר אדם שבחר שלא למסור את הנפש ולעבור את העברה נחשב לדעתם של אחדים מהפוסקים לאנוס ופטור מעונש . בכך הופכת מסירות הנפש לעניין וולונטרי למדי . נכונותו של אדם למסור את נפשו על 320 רמב"ם , הלכות סנהדרין כ , ב . אבל שם , בהלכה ג , ובהלכות איסורי ביאה א , ט , בנוגע לאיש שאנסוהו לבוא על הערווה , הוא כותב שדינו שונה מזה של האישה ואם עשה כן
|
|