|
|
עמוד:121
פרק ה קניין אפשרות הקניין זכויות הקניין הן אבן יסוד בזכויות האדם . מקורן בצו הבראשיתי של " ורדו" " וכבשוה , " שאלמלא כן היה מקום לומר שאין לאדם כלל זכויות קניין בעולם וכל כולו שייך לבורא שהוא " קונה שמים וארץ" ( בראשית יד , יט . ( כנגד תפיסה זו באים הברכה והצו של " וכבשוה" ומלמדים ש"השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם" ( תהלים קטו , טז . ( התפיסה שהעולם כולו שייך לבורא לא בטלה בכך , אלא שהוא העניק את זכויות השימוש בו , לרבות זכויות השליטה והקניין , לבני האדם . בפרק זה אבקש להצביע על מושגי יסוד של תורת הקניין המשקפים זכות יסודית זו בלי להרחיב יתר על המידה בפרטי הסוגיות המשפטיות . הגבלת זכות הקניין האדם צריך לחיות בתודעה שהוא אינו " אדון כול" וזכויותיו אינן בלתי מוגבלות . עוד הוא נדרש למצוות ולמעשים שבהם ניתן ביטוי להכרה זו . בכלל המצוות שנועדו לעם ישראל כדי לכונן את התודעה הזאת אפשר למנות את מצוות שמיטה ויובל , את חובת הברכה לפני הנאה ממנעמי העולם הזה ומצוות נוספות המגבילות את אפשרויות ההנאה והשימוש בחי , בצומח ובדומם . כל אלו הן מצוות ש"בין אדם למקום" ואינן נוגעות ליסודות דיני הקניין המשמשים במערכת המשפט ובהלכה . 140 תוספתא , ברכות ד , א ; ברכות לה , א .
|
|