|
|
עמוד:76
בנוגע לרופאים או לצוותי חילוץ והצלה שמקבלים החלטות בנוגע לסדרי טיפול וקדימות , וכך כמובן גם בנוגע לרשויות אכיפת החוק . גם תליין הפועל מכוח החוק כשליח בית דין , אינו נחשב רודף ואסור לפגוע בו אפילו אם הנאשם וחבריו סבורים שבית הדין טעה והוציא להורג אדם חף מפשע . השימוש הלא אחראי בדין רודף נעשה לעתים גם בשיח הדרשני והמליצי בשימוש במונח " רודף" בנוגע למי שפועל נגד הקהילה והחברה באופן מקומם אך לאו דווקא אסור או המאיים על קיומה . השימוש בשיח מליצי זה בסביבה טעונה רגשית , לפני אוזניים העלולות לשמוע ממנו לגיטימציה לרצח פוליטי , אינו אחראי בלשון המעטה , אם לא לומר שהוא מעמיד את הדרשן עצמו במעמד של רודף , באשר הוא מתיר את דמו של זה שעמו הוא מתעמת . הסכנה שבשימוש מוטעה במושג המסוכן אינה מבטלת את עצם קיומו ואת נחיצותו המוסרית והמשפטית . אין הצדקה לשימוש יתר במידת הרחמים כלפי מי שמסכן חיי זולתו שלא בדין . רחמנות והססנות אלו פסולות גם הן , כדרך שאמרו חז"ל על שאול שריחם על עמלק : " כל שהוא רחמן על אכזרים , לסוף נעשה אכזר על רחמנים" ( ילקוט שמעוני , שמואל א , רמז קכא . ( יש לחזור ולהזכיר שהדיון על הפעלת דין רודף אינו ויכוח על עצם קיומו של ערך החיים , אלא ויכוח פנים ערכי בשאלה של העדפת חיים מסוימים על פני אחרים בנסיבות שונות . שיקולי הדעת אינם נגזרים ישירות מן הערך הבסיסי של החיים ומן הזכות לחיות , אלא מקטגוריות משניות בתוך הערך הזה : הקביעה שחייו של אדם קודמים לחיי חברו או שהצלת חייו של הנרדף חשובה משמירה על חייו של הרודף . הגדרת " רודף" ו"נרדף" או " חייך ו"חיי חברך" מסייעת להבחנה בין ניגודים פנים ערכיים הנוצרים בנסיבות החיים אך אינם פוגעים בהכרה בערך היסוד עצמו ובמימושו . שאלות אלה הן שאלות חמורות ולעתים קורעות לב , אך שימוש במליצות נרגשות אינו יכול להכריע במקום שנדרש בו שיקול דעת ערכי מדויק : העובדה שהמינוח המשפטי היבש מחיל את המושג על עובר המסכן את חיי אמו או תינוק שבכיו מסכן חיי המסתתרים במחבוא היא מצמררת , אך זה טבעה של שפה הלכתית ומשפטית . " מוסר" דרגה קרובה לדרגתו של הרודף היא דרגתו של ה"מוסר . " גם במקרה זה יש להכריע בין ערכי חיים מתנגשים :
|
|