|
עמוד:65
חובת ההצלה איננה חלה רק בדרך של פעולה פיזית , אלא גם בכל דרך אחרת שבה ניתן להציל את הזולת . כך למשל גם החובה להושיט סעד משפטי מקורה באותו הערך : ומנין שאם אתה יודע לו עדות אין אתה רשאי לשתוק עליה ? תלמוד לומר : " לא תעמוד על דם רעך" ( ספרא , קדושים , פרשה ב , ד . ( האחריות שמקורה בערך חיי האדם איננה מסתפקת בדרישה להתערב להצלתו של הזולת כשנשקפת לו סכנת חיים , אלא יש בה גם דרישה נרחבת לדאוג לביטחונו ולשלומו : חזור על כל צדדין שלא יאבד דם רעך ( פירוש רש"י לסנהדרין עג ע"א . ( החובה להציל את חיי הזולת מוטלת על כל יחיד ויחיד שהדבר בידו , ומכך נגזרת גם החובה על הציבור , על הקהילה ועל המדינה לקיים שירותים של רפואה , ביטחון והצלה ולפעול להצלתם של אזרחים המצויים בסכנת חיים . החובה להציל חיים מעמידה את מצוות פדיון השבויים במקום הגבוה ביותר במדרג סוגי הצדקה המוטלים על הפרט ועל הציבור . מצוות פדיון שבויים מחייבת לנקוט כל פעולה אפשרית וכל הוצאה כספית כדי לפדות מן השבי ולהציל מסכנת מוות כל חבר בקהילה או אזרח במדינה . 56 המדרש מקביל את " לא תעמוד על דם רעך" ל"לא תרצח" ( ויקרא רבה כד , ה , ומקבילות . ( וכך מפורש בספר החינוך ( ספרד , המאה השלוש עשרה , ( מצווה תר : " ועבד על זה ויכול להציל הנרדף ולא הצילו [ ... ] ענשו גדול מאד כאילו הוא מאבד נפש מישראל . " ראו גם דבריה של אורית נבות ב"מוטיב קדושת חיי אדם ביסוד הרפואה המודרנית בארץ ישראל" ( נבות , תשס"ג . ( 57 בבא בתרא ח ע"ב . וראו רמב"ם , הלכות מתנות עניים ח , י ; שולחן ערוך , חושן משפט רנב , א-ג . שם נדונו גם המגבלות על פדיון שבויים כשיש סכנה שהנזק שייגרם מן הפדיון גדול מן התועלת . מובן שבספרות ההלכה המסורתית לא נדונו ההיבטים החדשים של הבעיה שנוצרו במדינת ישראל ובצה"ל , להחמיר ולהקל , ורק פוסקים
|
|