|
|
עמוד:13
פרק 1 מבוא היהדות , כפי שנתפסה במהלך ההיסטוריה , הייתה חבילה זהותית אחת , שמרכיביה השונים — דת , לאום , חברה ותרבות — אחוזים זה בזה לכאורה לבלי הפרד . לו נשאלו יהודי הדורות בדבר מהות יהדותם יש להניח כי המרכיב הדתי היה מקבל מקום של בכורה בתשובותיהם , וזאת בין שמדובר בחיים בצלו של מקדש או בחורבנו , בקיום ריבוני או בתנאי שיעבוד , בתור זהב או בעת ניוון , באירופה , באפריקה או באסיה . והנה , במאתיים השנים האחרונות לערך , החל בסופה של המאה השמונה עשרה , נתפרדה החבילה הזהותית . מכאן והלאה חלק הארי של היהודים המעוניינים בשימור זהותם היהודית מדגישים את הלאום , את החברה ואת התרבות , אך אינם מייחסים חשיבות למרכיב הדתי–הלכתי . בניגוד לפורשים מדרכה של ההלכה בדורות עברו , שבדרך כלל התרחקותם מהדת סימנה את רצונם להתפשט מזהותם היהודית הכוללת , המוני היהודים שבוחרים בדורות האחרונים באורח חיים חופשי ממחויבות הלכתית — ה"חילונים" — אוחזים בזהות יהודית מלאה ובלתי מתפשרת . היהדות הלא דתית היא , עבור רבים , סיבת הקיום ; עניין שעליו הם מוכנים למסור את נפשם . ההלכה לדורותיה עסקה רבות בהיבטים שונים של קיום יהודי של מי שאינם שומרי מצוות . כאלף שנות פסיקה הניבו יבול מרשים של כללים הלכתיים מפורטים שעל פיהם יש לשפוט את מי שסטה מדרך הדת . חכמים טבעו מטבעות לשון , צרו תבניות מחשבה ועיצבו קטגוריות משפטיות , העולות יחדיו כדי מבוך רב–ממדים של התייחסויות דתיות כלפי יהודי שחי את חייו שלא על פי הנורמה הדתית או אף מחוץ למתחם הדתי . ואולם המאמץ האינטלקטואלי והתרבותי האדיר הזה נוצר ברובו בטרם נודעה התופעה החדשה של זהות יהודית נעדרת דת או חסרת מחויבות כלפי הדת . כידוע , התקופה הפורמטיבית של ההלכה ומועד חתימת הקודים המרכזיים המסכמים את ההלכה עבור דורנו אנו קדמו למאה השמונה עשרה .
|
|