|
|
עמוד:10
חיבור זה דן בבעיית המעמד ההלכתי של היהודי החילוני — הפרטי והציבורי . קריאה זהירה של ההקשרים שבהם נקבעו ההגדרות ההלכתיות הקשות שנהוג לייחס לחילוני מלמדת כי המרווח המעשי והאידאולוגי לקבלת החילוני על ידי הדתי נרחב יותר מהצפוי . מסורת ההלכה מבחינה בין היחס לחילוני בהקשר הדתי–פולחני לבין מעמדו של עובר העברה בשני הקשרים אחרים : ההקשר הלאומי וההקשר החברתי . מתברר שהגינוי ההלכתי הנוקשה של החילוני שמור בעיקר למישור הדתי : ליחסים בין אדם לבין קונו . מנגד , במישור הלאומי , ולפרקים אף במישור החברתי , ההלכה אינה שופטת את החילוני בחומרה אלא רואה בו שחקן לגיטימי מלא בחיים היהודיים . קריאה הלכתית כזו עשויה לתרום לצמצום הדיסוננס ההכרתי ולמיזוג האופק ההלכתי עם האופק החברתי הראלי . התחושה הטבעית של שותפות הגורל שבין שתי הקבוצות , במישורי הקיום הלאומי והחברתי , מקבלת אישוש הלכתי אותנטי . דמותו הראלית של החילוני ודמותו ההלכתית של עובר העברה מתלכדות לדמות אחת , אף אם אינה הרמונית .
|
|