|
|
עמוד:13
ביקורת של מי ? — על המקורות החרדיים ואופני קריאתם האידאולוגיה החרדית — ה"השקפה" ( קרי : " השקופה , " במלעיל ) — מנוסחת בצורות שונות ומעל במות שונות . בשל מגוון סיבות " התרבות הגבוהה" החרדית , דהיינו ספרי ההלכה וההגות לגווניהם , ממעטת לעסוק בעניינים בעלי אופי ציבורי–לאומי , ולכן נותר העיסוק בנושאים אלה בעיקר בידי " תרבות העממית" — העיתונות והדרשנות הפופולרית . לפיכך אקדיש התייחסות נרחבת לעיתונות החרדית , ובמיוחד לזו הרשמית , שהממד האידאולוגי בה חזק מכל ממד אחר . עם זאת , בחומר המועט יחסית שאפשר למצוא בעניין זה אצל רבנים ואדמו"רים יש לעתים נקודות חשובות המעניקות לטענות הפובליציסטיות הן סמכות הן רוחב מבט החורג אל מעבר לבעיות השעה העכשוויות . יתר על כן , ה"השקפה" החרדית מבוססת על הנחות מוצא רעיוניות שאי–אפשר להבינן לאשורן ללא הידרשות ליצירה ההלכתית וההגותית , ובמיוחד ליצירתה רבת ההשפעה של תנועת המוסר , שקנתה אחיזה נרחבת בישיבות הליטאיות למן הרבע האחרון של המאה התשע עשרה . בניתוחי אבקש אפוא לשלב את ההגות , את ההלכה ואת הפובליציסטיקה לכדי תמונה כוללת . העיתונים החרדיים שעליהם עברתי הם בעיקר שלושה : המודיע , יתד נאמן והמחנה החרדי , וכדאי לתת כמה מילות רקע על טיבם . המודיע הוא עיתונה הוותיק של " אגודת ישראל" עוד מפולין , שחודש בארץ ישראל בשנת תש"י חשוב לי להדגיש שבשורות הבאות אמנע ככל האפשר מהתפלמסות עם העמדות החרדיות או מהפרכתן , לעתים גם במקומות שבהם נראה הדבר מתבקש . אני מניח שהקורא מצויד בכלים אינטקלטואליים מספיקים לבקר את הטיעונים בעצמו . עם זאת , אשתדל ככל יכולתי לסייע בהבנת העמדות החרדיות , בתרגומן לשפתו של הקורא ובחשיפת הנחות העומק שלהן מתוך גישה אמפתית ביסודה , משום שלהערכתי כלים אלה חסרים במידה רבה לקורא הלא חרדי הממוצע . גישה מחקרית זו אינה משקפת הסכמה או הזדהות עם הטיעון החרדי אלא רק את ההנחה המתודית שזוהי הדרך הטובה ביותר להשגת הבנה נכונה של הנושא הנדון .
|
|