|
|
עמוד:9
תקציר זה כמה עשורים עולות בספרות ובעיתונות החרדית טענות ביקורת נגד הדמוקרטיה הישראלית . חלק מטענות אלה מבקרות את הדמוקרטיה במישור העקרוני : ביקורת על מושג ריבונות העם ; ביקורת על ערכי היסוד של הדמוקרטיה — בעיקר החירות , אבל גם השוויון ; ביקורת על כשירות ההמון להכריע בשאלות גורליות . טענות אחרות עוסקות במישור קונקרטי יותר ומבקשות להראות שיישום ערכי הדמוקרטיה במדינת ישראל נעשה באורח סלקטיבי בהתאם לאינטרסים , ולעתים אף הגחמות , של " אבירי הדמוקרטיה" — השמאל הליברלי והחילוני . למעשה , גם מאחורי טענות קונקרטיות אלה טמונה הנחת מוצא עקרונית טענת " הדמוקרטיה כמכשיר , " דהיינו ככלי מניפולטיבי בידי האליטות השולטות . מדובר אפוא במתקפה נוקבת על שיטת המשטר הנהוגה בישראל , העולה תדיר בבמות משפיעות בעולם החרדי . החרדים עצמם כמעט אינם מנסים להציג את ביקורתם לפני הציבור החילוני או הדתי לאומי . הם אינם חוששים לשחוט פרות קדושות של ישראל החילונית , אבל חוששים לעשות זאת לפני " עובדיהן" של אותן פרות . לפיכך מתאפיין בדרך כלל השיח החרדי ה"חיצוני" בנימה אפולוגטית המנסה לשכנע את השומע מתוך הנחות המוצא שלו . העמידה על השיח החרדי ה"פנימי" היא אפוא בבחינת פתיחת צוהר לטיעונים שאינם יוצאים בדרך כלל אל הציבור הרחב , אף שהם מכוונים בראש ובראשונה נגדו . למעשה , ניסוחם כפנייה אל החוץ הוא בבחינת אמצעי ספרותי גרדא . הצגתה הנרחבת והמרוכזת של הביקורת החרדית על הדמוקרטיה מעמידה את הקורא על הגיונה הפנימי ומביאה לקליטת האפקט המצטבר של ריבוי טענותיה . כל אלה עשויים לפתוח צוהר אל מערכת חשיבה חלופית המתקיימת בתוך החברה הישראלית ובה בעת גם מחוצה לה . המתקפות החריפות של הדוברים החרדים עלולות לטעת את החשש שמא הציבור החרדי מהווה סכנה לדמוקרטיה . הספר שולל אפשרות זו . החרדים אינם חפצים באמת בהחלפת המשטר בישראל וגם אינם מציעים לו כל חלופה
|
|