|
|
עמוד:11
ש"כמעט שהפך ברוב איוולתו ושגעונו את כל מלכות רומי" ' רצונו לומר : כל סדרי העולם , אבל שלטון שגעונו של ניר 1 ן חלף מהר' הקיסרים שבאו אחריו משכו את ידם ממעשי גזל' ושעה שפלוטארכוס עמד בזקנותו ככוהן לפני אפולון בדלפוי , במקדש העתיק שדומיטיאנום קיסר חיזק את בדקו , ודאי היה לבו דווי על הפסלים שאינם , שראה אותם בגלותם ברומי . אבל תמונת המקום בפארו בימי העבר עוד היתה חרותה בזכרונו , ומפלתו של נירון , שאלוהי דלפוי ניבא אותה לרגל אותו גזל , היה בה בנותן טעם לנחמה על חיסרון זה . כשכלה זמן לימודיו באתונה , בימי מלכותו של נירון' חזר פלוטארכום לעיירתו . לימים יצא עוד ממנה פעמים מספר ! עשה באלכסנדריה , זה ביתה של תרבות יוון בארצות המזרח , ושם השלים את תלמודו . בשליחות עיר מולדתו יצא לקורינתוס , אל מושלה הרומאי של יוון . אחריכן ' לפי הנראה בזמן מלכותו של דומיטיאנוס , ביקר ברומי 'nrnn גם הפעם בשליחות מדינית מטעם עירו , ובהזדמנות זו הרצה שם ברבים וסבב בכל איטליה כולה . אבל ישיבת קבע ישב בעיירתו הבויאוטית הקטנה בלבד > לא בחר , בדומה ליוונים אנשי רוח אחרים , לשמש פקיד ברחבי המלכות' או להיות מורה לפי לוסופיה או לאמנות הדיבור באחד מבתי המדרשות , אלא שמר אמונים למולדתו , הסתפק בכיבודיה ומילא את תפקידיה הציבוריים הצנועים במסירות ! לא ביזבז את רכושו . ולא רדף לתרבותו , ראה חיים עם אשתו הטובה ועם ילדיו , בחוג מצומצם של ידידים , וכך כתב את ספריו המרובים , שעוד נייחד את הדיבור עליהם . רק ביוון בלבד היה אורח חיים כזה בגדר האפשר בימים ההם . ברומי הבירה , בקרבת חצר הקיסרים , שררו חיי מותרות , חנופה ורדיפת כבוד ! ואף על פי שגם המזרח מיוון היה , אבל לא נעשה על ידי כך יווני , כלומר : היה חסר אותה מסורת רצופה מדור דור , שבה גדל היווני במולדתו . שלוות נפש ברוכה זו , שבה מצוינים חיי פלוטארכוס וכתביין זו שאינה משאת נפש שהלב מתאווה אליה , אלא כמין מורשת אבות שאדם קונה בלא טורח , היתה נחלתם של טובי היוונים בתקופה מאוחרת זו . באותם הימים כלו מיוון היצרים המדיניים זה כבר , אבל טעם כבודו של העבר עוד עמד בעריה , בעיירותיה ובכפריה בחיי הכל ולעיני כל , ומילא את אניני הדעת שביוונים גאון וגאווה על תרבותם , שכבשה את העולם ואף על פי כן נשארה ברוב צדדיה האינטימיים והגלויים נחלתם שלהם . בשנות העמידה של פלוטארכום חלה מלכותו של טראיאנום קיסר 117—98 ) לספה"נ . ( טאקיטום , ההיסטוריון הרומאי , בן דורו הגדול של פלוטארכוס , כינה תקופה זו בשם " זמן האושר יקר המציאות , שבו אתה רשאי לחשוב מה שאתה רוצה ולומר מה שתחשוב . '' תקופת זוהר זו היתה שעת כושר לטאקיטום לחצוב את מצבתו הגדולה לדברי ימי הקיסרים , שתיארם תיאור רצוף , מאחרית ימיו של אבגוסטוס קיסר עד לזמנו הוא , בספרים שהתיימר שנכתבו "בלא טינה ובלא חיבה . " אבל באמת לא היו תיאוריו הנהדרים והמושכים אלא פרי השנאה ן זוהי שנאתו של ריפובליקאי בן חורין שעבר
|
|