|
|
עמוד:13
הדרך היחידה הסתודוה לאכסיסטנציאליזם היא חשיבה עקיבה על מה שנובע ממושג הפרטיות בכל גילוייו במציאות — הפרטיים והכלליים . העולם נעשה זהה עם המציאות הפרטית הכוללת הכול ואף בונה ומארגנת הכול מזווית הראייה של עצמה . זיהוי זה הוא משמעותי ביותר לגבי היומרה הראשונית של האכסיסטנציאליזם . המושג 'מציאות' שזוהה בתולדות הפילוסופיה עם הטבע ואלוהים , הופך עתה להיות האדם . הזיהוי 'אדם—אלוהים' שאצל היגל הוא נערך על מישור הכלליות , מופיע אצל ניצשה וסארטר , ולמעשה גם ב'הוויה והזמן' של היידגר , במסגרת דיונם בבניין עולמו המשמעותי של האדם הפרטי . לגבי האכסיסטנציאליזם זיהוי זה , כפי שהוא נתפס אצל היגל , הוא כשלונו של הפרט , איבוד החירות , והבעיה האותנטית היא חריגה מעבר לזיהוי זה , לתפישה מחודשת שלו על מישור הפרטיות , ולמציאת הפרט כפרט בעל שלימות ויומרה מוצדקות על פי מושגו הוא . בעוד היגל מקריב את הפרטיות לשם החירות הכללית של האדם , לפי טענת האכסיסטנציאליזם , הרי זרם זה מקריב את העולם כולו ואף את אלוהים כדי למצוא את הפרטיות כשלעצמה . תוכנה של בעייתיות זו ממוקם במסגרת מושג המציאות היומיומית והתפישה החילונית של האדם ויחסו לעולם , אולם הבעייתיות האכסיסטנציאליסטית כולה היא בעייתיות דתית לכל אורכה של הארגומנטאציה . אנסה להבהיר בחיבור קביעה זו ולשאול באיזו מידה אפשר לראות באכסיסטנציאליזם באורח פאראדוכסאלי ענף של הפילו סופיה המיסטית . לאור מושג האותנטיות מתגלה האכסיסטנציאליזם כפילוסופיה של מלחמה והרס , של איון הקיים מבחינה ערכית , pi ? הקיים הוא הסתרתה של העצמיות דווקא משום שהוא בניין מפואר של תרבות . וכך מתגלה האכסיסטנציאליזם כחיפוש מחודש אחרי מה שנקרא בפילוסופיה היוונית בשם ' מידה טובה / זהו חיפוש אחרי אותה כנות אישית , שתעמיד סוף סוף את הדברים על דיוקם ותבחין בבהירות מהו סילוף כללי ואידיאולוגי ומהו הפרטי הסגולי . כאן יתברר ^ האכסיסטנציאליזם כולל ביסודו לא רק גרעין דתי מובהק , אלא גם שהעניין המוסרי שליט בו , למרות הסירוב המפורש בנידון זה שבא לידי גיטוי הן אצל היידגר והן אצל סארטר . שאלת היחס בין טוב ורע מזווית"הראייה של האותנטיות , כלומר מהו המצב שבו האדם הוא פרט חופשי לחלוטין , והחתירה לשלימות ביחס של אדם כלפי עצמו — לכל אלה ביטוי מוסרי ברור בפילוסופיות שלפנינו , עם כל הקשיים הפנימיים הצפים ועולים בשל כך . הבהרת נקודות אלו תגלה , שהרע הוא דווקא המצב של המליאות של עולם בנוי , מאורגן וממשי , ואילו הטוב הוא מצב של ריקות תוכנית , של ניהיליזם גמור שמציג את הפרטיות כאחדות לוגית שכוללת את עצמה בלבד , מעין 'מחלקה ריקה , ' שהפילוסופיות שלפנינו ינסו לתהות על טבעה ולא יוכלו לחשוף בה אלא אינסוף של אפשרויות , ~ pv כל מימוש מחזיר אותנו
|
|