|
|
עמוד:9
המשך ו מ י ם נ ה האכסיסטנציאליזם יש בו משום המשך ומיפנה כאחד בתולדות התרבות המערבית , שעניינה היה תמיד בקביעת היחס בין פרטיות לכלליות , בין 1 'ביקורת התבונה הדיאלקטית , ' עמ' . 18 ללא מסווה , ללא אשליה . משמעות זו של המושג היא המשמעות הפילוסופית , המניחה אף היא שלכל אדם אמת עצמו , אך זו אינה ניתנת להעברה לזולת , אף לא ברמז . משמעות זו מוציאה בפירוש את אפשרות שיפוטו של הזולת מפני הטעם העקרוני , שה'אמת' בהקשר זה נתפשת כמשהו השייר לסובייקט לבדו . שתי משמעויות אלה קשורות באורח הדוק ביותר בפילוסופיה האכסיסטנציאליסטית , כשהשנייה כוללת את הראשונה כסילוף של עצמה , והיחס ביניהן מעמיד את הבעייתיות המרכזית של הפילוסופיות שלפנינו . המתח פרט—זולת , פרטיות—כלליות , הוא שמציג את הבעיה אף קובע את הפתרון , והפתרון הוא חזרה להצגת השאלה . אפשר שהמייחד בעיקר את הפילוסופיה האכסיסטנציאליסטית מםילוסופיות אחרות הוא , שהפתרון שהיא מציעה הוא בהצגת השאלה מחדש . האמת של האכסיס טנציאליזם אינה במתן תשובה אלא בניסוח מיוחד של השאלה — שאלת מהותה של הפרטיות , שכן מושג הסובייקט מתגלה עקרונית כבעייתי וכסותר את עצמו . זוהי המסקנה שחיבור זה בא להעלות , ומצטרפת אליה מסקנה פילוסופית לגבי מהותו של האכסיסטנציאליזם כשיטה פילוסופית , שאינה יכולה להחזיק מעמד על הקרקע המושגי של עצמה , מאחר שהצגת השאלה הראשיתית שלה נידונה מראש לכישלון , ומאחר שחשיבה עקיבה של מושג האמת הפרטית מוליכה אותנו בהכרח אל מעבר לו . ואכן , ה"דגר וסארטר , שחיבור זה ידון בעיקר בהם , לא עסקו בסוף ימיהם באכסיסטנציאליזם באופן שיטתי . היידגר מטפל במושג ההוויה בכלל מתוך מידה מרובה של אי תלות במושג האדם , ואילו סארטר עבר לפילוסופיה היסטורית חברתית , שהיא ' שלוחה' של הפילוסופיה המארפסיסטית ובעדה נראה האכסיסטנציאליזם כ'שיטה פאראזיטית'י . אנסה להראות , כי אין בכך מקריות וכי זו תוצאה הכרחית של איפיון מושג האותנטיות כאמת של האדם , בפרטיות שדוחה כל שמץ של כלליות . כל איפיון בתור שכזה הוא כללי , כיוון שנעשה על ידי המחשבה והשפה . לכן , אם דוחים כל משמעות כללית , כל ממשות מוגדרת , לא נותר לנו אלא — האין , שהוא מושג שקשה לפילוסופיה להעצר בו . שאלה השנויה במחלוקת היא , באיזו מידה היידגר כפילוסוף הוא אכסיס טנציאליסט , ובאיזו מידה הפילוסופיה שלו עקיבה . שאלה זו ממש והתשובה עליה שייכות לעצם הנושא שלנו , ובפרק על היידגר אנסה להראות , מדוע חייב היה היידגר לחרוג אל מעבר לאכסיסטנציאליזם מתוך פיתוח עיקבי של מושגיו הוא .
|
|