|
|
עמוד:12
הדרך בין השנים 1200- 1 350 בתקופה זו הגיעו לכדי גיבוש כמה מהאלמנטים העיקריים המעצבים את הדרך הנוכחית , אלא שמספר התחנות וסדרן היה שונה מדי פעם לפעם י . 1 מקום ההרשעה נקבע בתקופה זו בפרטוריום . . 2 בשנת 1250 נזכרה לראשונה כפיית הצלב באנטוניה . רבות ממסורות אלו נותרו עד היום בכנסית הקבר באתרן . סידור זה , שלמעשה נועד להיות זמני "עד יעבור זעם , " נשאר בעינו , וגרם לבלבול רב בקרב עולי הרגל בדורות הבאים . בתקופה הצלבנית אנו עדים לקיום שתי המסורות גם יחד בהקשר למסלול "דרך היסורים , " גם זו של הר ציון , וגם זו של הפרטוריום באנטוניה : א . הר ציון : מה"פרטוריום" שעל הר ציון , עברה הדרך לאורך החומה המערבית , אך בהעדר עדויות נוספות סיפור פגישת ישו עם שמעון מקיריניאה הונצח בפרסקו על קיר הפרטוריום , בעוד פגישת ישו עם אמו הונצחה בסמוך לכנסית הקבר . ב . הפרטוריום באנטוניה : היה זה בתקופה הצלבנית שהפרטוריום זוהה באנטוניה , ומצא את קביעתו הסופית בתקופה מאוחרת יותר . הבחירה נעשתה ( לדעת האב אבל ) מתוך שיקולי נוחות או הנחות מוטעות , בהיותה בסמוך למרכז השלטון הצלבני בהר הבית . בימי הביניים שמשה כבר מצודת האנטוניה לפרקים כמושב השליט המוסלמי של העיר . יתרה מזאת , רחוב יהושפט " ) דרך היסורים" של היום ) היווה את התוואי הקצר ביותר בין גת שמנים והגולגותא והתאים על כן למטרתו יותר מכל . כן היתה סביבה זו ( צפונה להר הבית , ( מיושבת ע"י נוצרים רבים , והיה זה טבעי שהמסלול יעבור בתחומם . יודגש , כי בתקופה הצלבנית הפאטריארכיה של ירושלים לא נקטה כל עמדה בגין תוואי זה או אחר . מכל מקום , הכמרים , שהיו קשורים להר הבית - מרכזם , עשו ככל אשר היה לאל-ידם כדי שהזכרונות הקשורים לסבל ישו יהיו במסלול הקרוב להר הבית ( מצפון לו . ( "היה זה אך טבעי , שאנה וקיפא יגורו בסמוך למקדש , ונבנתה אז קפלה , שהנציחה את מנוחתו של ישו בסמוך . " מסלול "דרך היסורים" בימי הביניים היה איפוא כדלקמן : ראשיתו במקום שישו החל לשאת את הצלב ( לא הרחק מכנסיה סט . אנה , ( משם הוא עשה את דרכו למצודת אנטוניה , תוך עצירה "במקום מנוחתו של ישו . " משם נכנסה התהלוכה לשטח הר הבית , דרך מערכת מדרגות מיוחדת אשר כיום לא נותר ממנה שריד . משם ירדה למשטח הר הבית , ויצאה ממנו דרך שער הנקרא "שער היסורים" ( באב אל-נאדיר של היום ) בהמשיכה משם ישירות לכיוון הגולגותא . לאחר הכיבר 1 ' הצלבני מרבית התושבים הנוצרים נאלצו לעזוב את מגוריהם שמצפון להר הבית ( בזתא , ( ברם לא נמנעה מהם הגישה למקום .
|
|