|
|
עמוד:11
פתח דבר החיבור הזה דן בתקופה מוגדרת - בשנים של יחסי השלום בין ישראל לירדן תחת שלטונו של המלך חוםיץ . שינויים רבים התרחשו באזורנו הסוער מאז אותן שנים ותמורות חלו גם ביחסי ישראל עם שכנותיה , ולאו דווקא לטובה . כוחות רבים נאבקים בארצות ערב על עיצוב דמותן , והמציאות השוררת בהן כיום אינה זהה עם זו ששררה בימי בניית השלום עם המלך חוסיין . עם זאת ראויה פרשת יחסי ישראל ירדן באותה תקופה להילמד בשיטתיות , שכן היא משופעת בלקחים עבור המדינאות הישראלית ומניבה תובנות לגבי ההתנהלות הישראלית מול העולם הערבי ; הכרתה עשויה להעשיר את הבנת עצמנו ואת הבנת הזולת . "אם העבר הוא מכשול ונטל " , כתב פעם הלורד אקטון , "ידיעת העבר היא הדרך הבטוחה ביותר לשחרור " . הספר ממוקד בשאלה מרכזית אחת : איך ומדוע החמיצה ישראל את "השלום החם" עם ירדן . מעולם לא היה , וספק אם יהיה בעתיד הנראה לעין , מנהיג ערבי כמו המלך חוסיין , אשר ביקש לכונן עם הישראלים שלום של הפלת החומות , של שיתוף פעולה נרחב ושל קשרי עם-לעם . יתר על כן , אדריכלי השלום המיוחד הזה , משני הצדדים , הכריזו בחגיגיות על כוונתם לבסס את היחסים על מערכת אדירה של פרויקטים משותפים בנושאי הכלכלה והתשתיות , אשר יעלו את רמת החיים ויציגו דוגמה ומופת לאזור כולו . הם ראו לנגד עיניהם לא "עשיית-שלום" בלבד אלא "בניית-שלום" במלוא משמעותו של המושג , ונתנו לכך ביטוי מודגש בחוזה ובהסכמים שנחתמו ביניהם . הצלחתו של המפעל הזה הייתה עשויה להקנות לשלום שורשים איתנים , לעשותו עמיד יותר בפני זעזועים ואולי גם להשפיע לטובה על ראיית השלום עם ישראל בקרב העמים השכנים . ברם , לא חלף זמן רב מאז חתימת חוזה השלום עד שהתחוור כי ישראל אינה פועלת ברצינות להגשמתו של החזון הזה , ו"פירות השלום" אינם מתממשים . נטייתם של המדינאים להמשיך ולהשמיע מעל כל במה את בשורת השגשוג שהשלום מביא בכנפיו הניבה בקרב הירדנים , אשר
|
|