|
|
עמוד:9
הערב במסחה השמש בצבצה מבין העננים והגשם חדל לשעה קלה , כשהגיע הדיליז ' נס אל תחילת הרחוב הראשי של המושבה הקטנה מקזחה ( כפר תבור . ( אותו רחוב לא היה בימים ההם אלא דרך עפר עלובה , מכוסה בבוץ טובעני ומוקפת קוץ ודרדר . משני צדדיו ניצבו 22 בתי האבן של האיכרים , המכוסים גגות רעפים אדומים . קצהו הסתיים ברחוב קטן מאונך לו ובו בתי הציבור . הייתה זו שעת אחר צהריים מנומנמת . האיכרים היו עדיין בעבודה בשדה עם אריסיהם הערבים , ה ' חראתים . ' ברחוב נראו מעט נשים . פה חלפה ערבייה הנושאת ערימת זרדים על ראשה ובידה אוחזת בילד קטן לבוש בלויי סחבות . שם נראתה אשת איכר וכד חלב בידה . אשר ארליך החליט לעצור לצד שתי נשים שעמדו בפתח אחד הבתים והביטו בבאים בסקרנות . "שלום , " פנה אליהן אשר בעברית : "אני המורה החדש שהוזמן להחליף את המנהל יוסף ויתקין אשר נפל למשכב . זה עתה הגענו מרחובות " . " ברוכים הבאים , " ענו הנשים במאור פנים , כשחיוך רחב נסוך על פניהן . אחת מהן הצביעה בידה לעבר אחד משבעת הבתים העומדים בקצה הרחוב . " זהו ביתכם , " אמרה . עד מהרה עתידה משפחת ארליך לגלות כי כל שבעת הבתים היו ריקים מאדם . כשהגיעו כולם אל פתח הבית , שאלו הנשים את אשר ודבשה ארליך , "היכן חפציכם . "? " נשלחו במטען מיוחד על גבי גמלים , " ענה אשר . "אם כך תקבלום רק בעוד שבועיים , " אמרו נשות האיכרים למודות הניסיון , שלקחו בחשבון את תנאי מזג האוויר , הגשם והבוץ . "מה נעשה ? כיצד נשכב לישון ? איך אבשל , "? שאלה דבשה בדאגה . "אל דאגה ! גאט איז א פאטר [ אלוהים הוא אבא , " [ מיהרו לנחמה האיכרות הטובות , "שמחצית דיבורן עברית בהיגוי גלילי מובהק , ומחציתן האחרת - אידית מתובלת במלים ערביות , " על פי עדותה לימים של דבשה . לא חלפה שעה קלה והבית התמלא בפרטי ריהוט , ציוד מטבח ומזון טרי שהביאו עמן בשמחה וברוחב לב שבנותיהם החדשות . דבשה ארליך בת העשרים הייתה תשושה מטלטולי המסע בדרכי האבן והבוץ בשעות היום . לילותיה עברו בח ' אנים ערביים , בהם לגמה ספלי קפה וסבלה מנדודי שינה על מחצלאות , כשסביבה רוחשים יתושים , פרעושים ופשפשים . באותם ימים של סתיו 1906 היה הכרח לנסוע דרך רמלה , חיפה וסג ' רה , כדי להגיע מרחובות למסחה מבלי לחצות את עמק יזרעאל המוצף ביצות . המהומה סביב הכניסה לבית החדש והטרחה לסדרו הגדישו את הסאה . דבשה , שהייתה שרויה בחודשי הריונה האחרונים , נתקפה בטרם עת בצירי הלידה כשהגיעה שעת חצות הליל . השכנות שהזעיק אשר לביתם פסקו שיש לשלוח שליחים בהולים לטבריה או לנצרת להזעיק רופא . שני שליחים יצאו לדרך רכובים על סוסים , אך שבו לאחוריהם בשל האפלה והגשם ששררו בחוץ . אין ברירה , פסקו הנשים , יש לקרוא ל '' בובה , " אישה קשישה דבשה ארליך
|
|