|
|
עמוד:10
זו ? מה מתחולל , שואל דרידה , בין הדורות ? הרקונסטרוקציה מכוננת עצמה כך כמשחק מחויב של סצנות קריאה , שתובעות בכל פעם מחדש 6 קשב סגולי והמצאה של עצם תנאי הפגישה . ניסוח "חוק הירושה" במונחים ספקטרליים [ של רפאים ] מתיק את הסצנות הללו מן הפטליזם האדיפלי , ומחרדת ההשפעה המשתמעת ממנו , לזמן נקוע שניתן לכנותו הזמן הקדם אדיפלי או האל אדיפלי . הקריאות הדקונסטרוקטיביות נבדלות זו מזו במידה שבה הטקסט הגדון מודע או אינו מודע לספקטרליות הספוגה בו , דהיינו למרכיבים בתוכו המערערים על הסכמה , השיטה , הסוגה או הקנון שדרכם הוא כביכול פועל בנחישות . יש מחברים המתאמצים להגות טקסטים הומוגניים ודוחקים אפוא לפינה את מה שעלול לאיים לשיטתם על הסדר הפנימי . יש שמניחים ליצורי כלאיים לאכלס את הטקסט ומקבלים בברכה את המאיים והמאוים . בעיני דרידה עם זאת , כך או אחרת , אין טקסט או טקסטואליות , אין , בהרחבה , מסירה וירושה שהדינמיקה שלה אינה דקונסטרוקטיבית מניה וביה , סותרת , הטרוגנית ומורכבת לאין ערוך ממה שמושגים הרמנויטיים כמו "אופק משמעות" או "כוונת מחבר" עשויים לבקש להקיף . ניתנות זו לרקונסטרוקציה , שהינה פנימית וחיצונית לטקסט שגבולותיו שוב אינם ברורים , מכוננת את עצם ההיסטוריות או הספקטרליות שלו . "היסטוריות" מציינת כאן תהליך מפותל של מיעון ותעיה , הפגנות של נאמנות אחרונה ובגידה ברוטלית כלפי המוריש , המספק למעשה בעצמו את הכלים להחוואתן . מבחינה 7 זו אין כל תוקף לאיוך היורש ה"אמיתי" או ה"לגיטימי . " יחס רב . 6 "מה שיש לחזור אליו בלי הרף , כאן כמו במקומות אחרים" כותב דרידה ביחס לקורפוס המרקסיסטי , אך מכוון לירושה בכלל בפרק המתורגם להלן מתוך רוחות הרפאים של מרק [ ... ] " , 0 הינו הטרוגניות שאינה ניתנת לצמצום , אי היתרגמות פנימית במידת מה . היא אינה מציינת בהכרח חולשה או אי עקיבות תיאורטית . ליקוי השיטה כאן איננו כשל . ההטרוגניות פותחת פתח , להפך , היא מניחה לעצמה להיפתח על ידי הפריצה של מה שמסתער , בא או עתיד לבוא - בייחוד מן האחר . " ראו : פרק ב , עמי . 120 . 7 "איננו צריכים לשעות להסכמתו של מרקס [ ... ] כדי לרשתו : לרשת את זה או את זאת , את זה יותר מאשר את זאת , המגיע אלינו עם זאת באמצעותו , דרכו , אם לא ממנו . ואיננו צריכים להניח שמרקס הסכים עם עצמו . [ ... ] היתרגמות מובטחת , הומוגניות נתונה , לכידות שיטתית מוחלטות ,
|
|