|
|
עמוד:9
4 מחולל . " דרידה מתאר בהקשר זה חזיון השבעה של רוח רפאים . אך כדרכו , הוא נוטל את רעיון השבועה ומרחיב את טווח החלתו . לא זו בלבד שההשבעה הכישופית אינה עוד פעולה בשולי הלשון , אף בשולי המסורת התיאטרלית , אלא שהיא הופכת להיות מעיקרה מחווה מכרעת של השפה עצמה בתור כינוי בשם . יתר על כן , תכונה זו של השפה מתמירה לאלתר את משימתו של הפילוסוף . הדיבור הפילוסופי אינו רק מתאר , מבאר , מנתח או מבקר . הוא נשבע ומשביע . הוא מחולל . אפשר ששומה עליו קודם כל לחולל . אך מה פירושו של דיבור מחולל ? ובמה יכול המפגש בין התיאטרלי לפילוסופי , בין הרקונסטרוקציה נוסח דרידה לבין התיאטרון נוסח שייקספיר לקרבנו לממד סגולי זה של פילוסופיה תיאטרלית ( ולא למופע השכיח יותר של תיאטרון פילוסופי , ( שתופשת את ההתפלספות כאירוע פרפורמטיבי ולאו דווקא כמעשה תיאור , פרשנות או אנליזה ? נתבונן לרגע בממד הביצועי הדקונסטרוקטיבי . יצירתו של דרידה ניתנת לאיפיון כסצנה נמשכת של קריאה . לא מדובר אך ורק בקריאה במובן הצר , דהיינו בשורת הליכים מובהקים החוזרים ונשנים , שאפשר אמנם לנסות להגדירם לאחר עיון מצטבר בטקסטים של דרידה , קל וחומר לא במכונה ביקורת ספרותית או מתודה אנליטית . שכן שאלת הקריאה כורכת מניה וביה את שאלת הירושה . זוהי למעשה שאלת השאלות של הרקונסטרוקציה , ודרכה , בעיניה , שאלת השאלות של הניסיון האנושי . דרידה קורא שייקספיר הוא אחד מגילוייה המאלפים של סצנת הקריאה כסצנת ירושה . כשם שניתן לשוות , בעקבות הגלריה - דימוי הגלויה שמצא דרידה בספר של הגדת מזלות בספריית 5 הבודליאנה באוקספורד - שאפלטון הוא שעמד רכון מעל גבו של סוקרטס והכתיב לו מהגיגיו , אפשר שדרידה מכתיב לשייקספיר , וששייקספיר לכסוף קורא בדרידה , או קורא בדרידה הקורא בו . אפשר שעלינו לחשוב מחדש , אומר דרידה דרך מנעד עתיר של קריאות שביים ושיחק לאורך חייו , ירושה מהי . כיצד יש להבין אותה נוכחות ללא נוכחות , ללא זיכרון וללא קניין , שיש למורישים בחיינו ? כיצד לתאר את הברית השחוקה הכרותה בינינו ואת אחריותנו כלפי נוכחות רפאים . 4 ראו : פרק ב , להלן , ענ . 128 7 . 5 ראו : Jacques Derrida , La Carte posta / e . de Socrate a Freud et au- . ( La CartePostale : frrh ) , dela ( Paris : Flammarion , 1980 )
|
|