|
|
עמוד:12
רפלקסיבית כנה וחדת עין , את יצירת שירת הלאדינו ואת האופן שבו נשזרו בשירתה רסיסי פיוטים עתיקים . כפי ששירתה של הלד זורמת בשני ערוצים מקבילים - העברית והלאדינו , גם המסע שהיא עורכת במאמרה מתנהל בשני ערוצים מקבילים - ערוץ מחקרי וערוץ שירי . בחקירתה צפים ועולים מתוך הזיכרון איי יוון , פולין ומחנות הריכוז ; מחוזות זיכרון וממשות . היא בוראת מחדש את מולדת הלשון . המשורר יוסף עוזר נע בעצמו רצוא ושוב בתוך הזהות היהודית הישראלית - ממקומו בקהילת העולים מעיראק בעמק יזרעאל , המתוארת בספרו הראשון 0 ילאן , ועד מקומו כיהודי חרדי השב אל שורשי זהותו כמשורר . במאמרו "הערות קטנות על משורר גדול : רצון הלוי" הוא מתאר במשיכות מכחול נפלאות את אחד מגדולי הרוח של קהילת תימן בדורנו . הוא בוחן את שירתו ומתאר את פועלו החשוב בתיעוד שירת תימן . רצון הלוי היה פועל בניין , וברגעי השראה היה יורד מן הפיגומים כדי לכתוב שורות שיר על שקי מלט . הוא היה אוטודידקט , יוצר ענקי שלא זכה להכרה שהיה ראוי לה בימי חייו . המאמר משקף את בדידותו הספרותית והחברתית העמוקה של המשורר וחושף טפח מדמותו המרתקת והמיוחדת במינה . השער השלישי - והספר כולו - נחתמים במאמרה של החוקרת , הסופרת , המשוררת ויוצרת התיאטרון מיכל גוברין , "בעקבות הניגון האבוד : ניגון ושתיקה בבית הוריי . " אמנם הספר הפיוט בצוהר תרבותי מתמקד במסען של קהילות המזרח ובמרכזיות הפיוט בעולמן , אך במרחב הישראלי ניכרת כיום התעוררות עמוקה גם בכל הנוגע לפיוט האשכנזי ולשפת היידיש . בחרתי אפוא לחתום במאמרה של גוברין , כדי להבליט את העובדה שחזרתו של המורחק המזרחי הקדימה ובישרה את החזרה הגדולה של המודחק היהודי בכלל . גוברין עסקה מאז ומתמיד בזיכרון היהודי , ומאמרה מתחקה אף הוא על הדים של ניגון ושקיעים של פיוט . מסעה המרתק בעקבות שפת אביה ושפת אמה ממחיש את המתח שבין ירושת השתיקה ובין ירושת הניגון . מסעה של קבוצת "הפיוט כצוהר תרבותי" הגיע אל יעדו ביציאת ספר זה לאור . זו העת לברך על המוגמר ולהודות לכל העושים במלאכה . בראש ובראשונה אני מודה לידידי מאיר בוזגלו ; יחד הובלנו את קבוצת הפיוט בתהליך העבודה , היצירה והלימוד המשותפים . מיכל הלד שימשה עוזרת המחקר של הקבוצה בשנת פעילותה השנייה ובמהלך הכנת הספר . אני מבקשת להודות לה על עבודה שנעשתה מתוך רעות וחשיבה דיאלוגית . שמשון צלניקר , ראש מכון ון ליר דאז , הכיר ברגישותו החברתית בחשיבות הסדרה ופתח את שערי המכון למהלך הייחודי שבו הרצאות על הפיוט התקיימו לצד מפגשים ישירים עם פייטנים , זמרים וכיתות אמן . הדיאלוג עמו היה חריף ולא פעם הוליד מהלכים חדשים ; ותמיכתו הנחרצת אפשרה את קיום הסדרות והסדנאות , ואת יציאתו לאור של הספר שלפניכם כתוצר תרבותי . גבריאל מוצקין , ראש המכון כיום , הוסיף לתמוך בנו ולעודד את פעילותנו ועל כך נתונה לו תודתי . קיום הקבוצות והסדרה לא היה אפשרי אלמלא הצוות הנפלא והמסור של תחום תרבות וזהות יהודית במכון ון ליר - הרב נפתלי רוטנברג , דפנה שרייבר ושירה קרגילה , שדאגו למלא את כל מחסורנו והשקיעו ממרצם להצלחת המהלך . תודתי
|
|