קדימות הסימולקרות

עמוד:12

כמובן . אבל מה אם ניתן לעשות סימולציה של אלוהים עצמו , כלומר לצמצמו לסימנים המוסמכים שלו ? אזי כל המערכת מאבדת את שיווי המשקל , הוא עצמו שוב אינו אלא סימולקרה עצומת ממדים - לא סתם לא ממשי , אלא סימולקרה , כלומר שלעולם אינו מתחלף עם הממשי , אבל מתחלף בו בעצמו , במסלול בלתי נפסק , ושמושא ההוראה שלו כמו גם גבולותיו אינם מצויים בשום מקום . זוהי הסימולציה כניגוד לייצוג . הייצוג מתבסס על עקרון של שוויון ערך בין הסימן לממשי ( גם אם שוויון ערך זה אוטופי , זוהי אקסיומה יסודית . ( הסימולציה , בניגוד לא 7 ש 57 יה של עקרון שוויון הערך , החלה בשלילה הרדיקלית של הסימן בתור ערך , בסימן כהיפוך ורצח של כל מושא הוראה . בעוד שהייצוג נוטה לבלוע את הסימולציה כשהוא מפרש אותה כייצוג שקרי , הסימולציה עוטפת את מבנה הייצוג כולו כסימולקרה . להלן השלבים העוקבים של הדימוי -.• הוא השתקפות של ממשות עמוקה הוא מסווה ממשות עמוקה ופוגע בטבעה הוא מסווה את העדרה של ממשות עמוקה אין קשר בינו לבין ממשות מכל סוג שהוא : הוא סימולקרה טהורה שלו עצמו . במקרה הראשון הדימוי הוא מראית עין שלבד' - הייצוג הוא מסוג הסקרמנט . בשני , הדימוי הוא מראית עין רעה - מסוג מעשה הכישוף . בשלישי , הדימוי משתק בהירת מראית עין - הוא מסוג של מעשה הקסם . ברביעי , שוב אינו שייך יותר לסוג של מראית העין , אלא של הסימולציה . המעבר מסימנים שמסווים משהו לסימנים שמסווים כי אין כלום , מציין את המפנה המכריע . הראשונים מפנים לתיאולוגיה של האמת והסוד ( שהאידיאולוגיה עודנה חלק מהם . ( האחרונים חונכים את עידן הסימולקרות והסימולציה , שבו כבר אין אל שיזהה את ילדיו , וגם לא יום דין אחרון שבו יופרדו האמת מן השקר , הממשי מתחייתו המלאכותית , שכן הכל כבר מת והוקם לתחייה מראש . כשהממשי שוב אינו מה שהיה , הנוסטלגיה מקבלת את מלוא מובנה . מכירת חיסול של מיתוסים של מקור ושל סימני מציאות . מכירת חיסול של אמת , של אובייקטיביות ואותנטיות מיד שנייה . העפלה של האמיתי , של הנחווה , תחיית הפיגורטיבי במקום שבו נעלמו האובייקט והעצם . ייצור מסוחרר של ממשי ושל מושאי , המקביל לסחרור של הייצור החומרי ועולה עליו : כך מופיעה הסימולציה בשלב שמעניין

הקיבוץ המאוחד


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר