|
|
עמוד:13
אותנו - אסטרטגיה של הממשי , של הניאו ממשי ושל ההיפר ממשי , שבכל מקום מכפילה אסטרטגיה של הרתעה . רעמסס או התח"ה בוורוד באחד מימי 1971 התחככה האתנולוגיה במותה הפרדוקסלי , כאשר החליטה ממשלת הפיליפינים להחזיר למצבם הפרימיטיבי , ולהרחיק מהישג ידם של המתיישבים , התיירים והאתנולוגים , כמה עשרות בני שבט הטאסאדאי ( Tasaday ) שהתגלו במעמקי הג'ונגל , שם חיו שמונה מאות שנה בלי לקיים מגע עם שאר בני מינם . היתה זו יוזמת האנתרופולוגים עצמם , שבמגעם עם הילידים הבחינו בהתפרקותם המיידית , כמו מומיה הבאה במגע עם האוויר החופשי . על מנת שהאתנולוגיה תמשיך להתקיים , על המושא שלה למות , וזה נוקם במותו על "התגלותו" ומתגרה במותו במדע המבקש לאחוז בו . האין כל מדע חי במדרון פרדוקסלי זה שמזמנים לו ההתאדות של מושאו מעצם תפיסתו וההיפוך חסר הרחמים שאותו מושא מת מפעיל עליו ? כמו אורפיאוס , הוא תמיד פונה מוקדם מדי לאחור , וכמו אורידיקה , המושא שלו שב וצונח לגיהנום . מפני גיהנום זה של הפרדוקס ביקשו האתנולוגים להתגונן בסוגרם את חבל הבטחק של היער הבתולי סביב שבט הטאסאדאי . איש שוב לא ייגע בהם : האוצר נחתם כמו מכרה . המדע מאבד בכך הון רב ערך , אבל המושא יינצל ; אבוד למגע אך שומר ללא פגע על "בתוליותו . " לא מדובר בקרבן ( המדע לעולם אינו מקריב את עצמו , הוא תמיד רצחני , ( אלא בסימולציה של הקרבת מושאו על מנת להציל את עקרון הממשות שלו . שבט הטאסאדאי המוקפא במהותו הטבעית ישמש לו באליבי מושלם , בערבות נצחית . בזאת מתחילה אנטי אתנולוגיה שלא תסתיים עוד , ושז'ולאן , ( Jaulin ) קסטנדה , ( Castaneda ) קלאסטרס ( Clastres ) הם עדיו השונים . בכל אופן , ההתפתחות ההגיונית של מדע היא תמיד התרחקות הולכת וגדלה מן המושא שלו , ששוב אינו זקוק לו 5 האוטונומיה נעשית יותר פנטסטית , מגיעה לצורתה הטהורה . האינדיאני המוחזר לגטו , בארון הקבורה מזכוכית של היער הבתולי , חוזר ונעשה הדגם של הסימולציה של כל האינדיאנים האפשריים שמלפני האתנולוגי . האתנולוגיה מאפשרת לעצמה את המותרות של התגשמות מעבר לעצמה , במציאות ה"גולמית" של אינדיאנים אלה
|
|