|
|
עמוד:11
נישואי מקס ושרה פרלמן , 1887 בשעת ערבית סגרירית של סתיו , 1885 בפונדק דרכים יהודי במבואות גומל שברוסיה , על אם הדרך בין מינסק לקייב , התנהלה שיחה בין הפונדקאי טוביה ויינשטיין לבין הסוחר מקס פרלמן . לאחר ששקל הפונדקאי את בקשת אורחו לשאת את בתו הבכורה לאישה , פנה אליו ביידיש עסיסית ואמר : שרה גיטל בתי היא ילדה בת שתים עשרה בלבד , וטרם ידעה אורח נשים . במקומותינו נהוג להמתין עד שימלאו לנערה ארבע עשרה שנה , בטרם תינשא לאיש . מקס , סוחר תבואה צעיר בן , 25 שלח שוב מבט חטוף בילדה הביישנית ויפת התואר , בעודו לוגם מכוס היין שהגישה לו . האם רבקה הזדרזה להלביש את בתה בבגדי השבת , בטרם שלחה אותה לשרת את האורח . "אזוי , שיהיה כך , " מלמל מקס . הוא לגם מכוס היין , וענה לבן שיחו : זוהי בדיוק הנערה אותה אני מבקש לשאת לאישה . אמתין איפוא שנתיים בסבלנות . מה תאמר , יש לנו שידוך ? הפונדקאי , שהכיר היטב את הסוחר , לא האריך בהיסוסיו . "בעבר הצעתי לו שידוכים שלא מצאו חן בעיניו" הרהר בלבו . "עכשיו הוא חושק דווקא בבתי הגדולה . השידוך מצוין עבורה . האיש עשיר וידוע ברוחב לבו . היא תהנה מבטחון כלכלי , ולעת זקנתנו תוכל לשמש לנו מישענת " . הוא ענה בקצרה : "נו , שיהיה במזל טוב " . התנאים סוכמו בתקיעת כף , מבלי לקרוא לנערה ולשאול את פיה . כל אימת שיצא למסע קניות ממקום מושבו בקניגסברג שבמזרחה של גרמניה דאז , אל שדות אוקראינה עתירי הדגן , נהג מקס לשהות בפונדק של ויינשטיין . הפעם מטרת ביקורו היתה למצוא לעצמו שידוך הגון בדמות נערה יהודיה כשרה , ילידת רוסיה . עשר שנים עמל עד שהיה לאיש עשיר ומכובד בעירו . עתה הגיעה העת לעשות לביתו . הוא ידע כי הדרך הבטוחה והמהירה ביותר באותם ימים להפיץ את מטרת חיפושיו ברבים , היא לספר על כך לפונדקאי . השמועה נפוצה מפיו מייד , כעוף השמיים המוליך את הקול . יהודי מזרח אירופה חיו אז במסגרת חברתית סגורה , שהשפה השגורה בפיהם היתה היידיש על ניביה המקומיים . מגעם עם סביבתם הצטמצם בעיקר למסחר ולמקצועות חופשיים ( כגון רופאים , עורכי דין ומהנדסים . ( נסיעותיהם התכופות של היהודים מעיר גדולה אחת לשנייה נמשכו לעתים כמה ימים . הפונדקים , שהוקמו ברובם בידי יהודים , סיפקו לנוסעים מזון ולינה ושימשו גם מקור מידע .
|
|