|
|
עמוד:13
לעבודה גדולה שתחשוף בפני עמו את האמת המרה , אך מיד הוא נואש מכך ביודעו כי לא יהיה לו שומע , כשם שדחו היהודים בעבר כמה וכמה אישים שניסו להשמיע להם בשורה נבואית קשה או גואלת . בסיום הסיפור מתאחדים בתודעתו הממד האישי והממד הכללי וסוגרים עליו בצבת משתקת : 'שבץ הצער בא בו , צערו של עם ויחיד . ' הוא כושל בלכתו , נשען על עץ בשדרה , מכסה את פניו בידיו וממרר בבכי . ואולם כנגד ודאות החורבן הנטועה בשכלו עומדים כוחות אחרים , שהם בלתי רציונליים ולכן חזקים יותר . בינו לבינו נאלץ הזר להכיר בכך שלא עלה בידו להיחלץ מלפיתתה של היהדות ההיסטורית על אף שנות הריחוק הרבות מסביבת מוצאו הדתית , וחרף מאמציו להסיר מעצמו את סממני השייכות הלאומית . אמנם היהדות נראית לכאורה כיישות השרויה בפרפורי גסיסה , אך למעשה היא ניחנה בכוחות חיים דמוניים , ואלה שוכנים עמוק בתוך נפשו ובאים אליו בתביעות על אף כל ניסיונותיו לגרשם : מצוקת נפשו גדלה . מרגיש הוא , כי צערס של רבים אוח ? עתה בעורפו . כמו רוחות א ? לין ערטילאין מכל הדורות באות וקורעות את נשמתו ומוכיחות את נשמתו ... הרפו ממני ! הרפו ממני ! הוא קורא ואין מניח לו . מיד לאחר השלמת הכתיבה שיגר ברדיצ ' בסקי את הסיפור לפרסום ב'השילוח , ' הירחון העברי המרכזי באותם ימים . עורך החלק הספרותי של הירחון , חיים נחמן ביאליק , היה מעוניין בהשתתפותו של ברדיצ ' בסקי וחזר וביקש ממנו במפורש לשלוח אליו מסיפוריו , אבל הוא לא היסס לדחות את 'הזר ' במהירות ובאופן נחרץ . ביאליק נימק את הפסילה בחולשות אסתטיות שמצא בסיפור : הקדמה ארוכה מדי ותיאורים מיותרים . עם זאת , הוא לא הציע למחבר לתקן את הליקויים האלה וביקש במקומו סיפור אחר . ממילא עולה הסברה , שההנמקות האסתטיות כביכול לא באו אלא כדי להסוות רתיעה עמוקה ומהותית יותר של ביאליק מתכניו של הסיפור וממגמתו . ברדיצ ' בסקי הפגוע לא הוסיף עוד להציע סיפורים ל'השילוח , ' וחיכה לשעת כגשר אחרת לפרסם את 'הזר . ' כעבור כשנה , כאשר ביקר בביתו יוסף חיים ברגר בדרכו מלונדון ללבוב , לפגישה יחידה ביניהם בכל מהלך חייהם , סיפר לו ברדיצ ' בסקי על היצירה המוכנה שבידו . בתר ביקש אותה בשביל כתב העת החדש 'רביבים ' שעמד לייסד בלבוב , אך ברדיצ ' בסקי היסס עוד כשלושה חודשים , ונדרשו עוד כמה הפצרות מצדו של ברנר בטרם נענה ושלח לו את הסיפור . אפשר שעדייו הכאיבה לו דחייתו
|
|