|
|
עמוד:10
הדיסרטציה שלו הוגדר במעקב אחרי המאבק בין שני הזרמים האורתודוקסי והגיאולוגי בהונגריה עד הפילוג בקונגרס ועד בכלל . היתה זו תמימות מצד המורה והתלמיד כאחד להניח שהתוכנית היא בת ביצוע בגבולות של עבודת דוקטור . המועמד טרח וכתב דיסרטציה מצוינת , אך מבחינת התקופה שנכללה בה נעצרה היא דור שלם לפני התאריך שבו מתחילה הביבליוגרפיה של קצבורג . צמצום התקופה נבע גם משיטת המחקר המקורית שהוא נזקק לה , שיטה השוואתית סטטיסטית , שבעזרתה הצליח לתאר את התמורה החברתית התרבותית ביהדות הונגריה עד ערב המהפכה של שנת . 1848 הנושא הגדול חזר ונתייתם , אם כי םילבר הוסיף לתרום לחקר התקופה לפי דרכו . הוא אף מנהל מרכז לתולדות יהודי הונגריה , שהוקם במסגרת האוניברסיטה העברית . עבודתי שלי נהנתה מן האוצרות שנצטברו במרכז וביותר מן המגע התכוף עם מנהלו . שנינו מצאנו אחיעזר ואחיסמך זה בזה ולא אבוא לשאול מי משנינו יצא נשכר יותר משותפות זו . על כל פנים מעיד אני עלי , כי אלמלא הביבליוגרפיה של קצבורג ספק אם הייתי מעז להתחיל בעבודה ואלמלא סיועו וסעדו של סילבר ספק אם הייתי מסוגל לסיימה . תלמיד שלישי לשעבר , מרדכי ברויאר , היה עבורי כתובת לבירור ספקות ולבקשת עזרה לגבי ההיבט היהודי הגרמני של עבודה זו . ברויאר עצמו כתב ספר רב ערך על האורתודוקסיה בגרמניה . אלא שמן הצד ה " פוליטי " כביכול , זה שאני נזקקתי לו , נתעלם ודחה אותו להזדמנות אחרת . אכן לעתים שאלתי את עצמי לגביו וכן לגבי סילבר , האם אין משום אבק השגת גבול בכך שאני מקדים לעסוק בנושא , שחלקים ממנו היו מיועדים להם בעתיד . נדיבותם להתחלק אתי במה שבידם הניחה את דעתי , ואם עלו במחשבתי הרהורים מעין אלה , הנוגעים בדבר לא היו שותפים להם . מתברך אני ביחסים הטובים שנוצרו ביני לבין כלל תלמידי . רובם ככולם היו לחברים-עמיתים ולא מעטים לידידים קרובים . זיכוני מן השמיים באריכות ימים , אך זקנה כרוכה בבדידות , וכמה מכתבי בשנים האחרונות הקדשתי לידידים בני גילי שהלכו לעולמם . ספר זה אני מקדיש לתלמידי שיחיו , שבמגעם אתי הם ממלאים את מקום בני גילי מבלי שיתנו לי לחוש בפער הבין דורי המפריד בינינו . חוזר אני להורתו וללידתו של ספר זה . בתחילת עיסוקי בנושאו לא העליתי על הדעת שהוא יביאני לכתיבה של יותר מאשר מאמר או מספר מאמרים . שעה שהחומר המצטבר והעיון בו תבעו להוסיף פרק אחרי פרק , יש שאחזני הפחד שמא לא אזכה לסיים את הספר ועבודה של שנים תרד לטמיון . אכן יום זה שאני מוסר את כתב היד למו " ל , לאחר שאין לי מה להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו , הוא כיום חג הראוי לברכת הודיה ואני מברכה מעומקא דליבא . מחברו של ספר מן הסוג הזה , שתוכנו מתבסס על צירופם של פרטי פרטים ממקורות אין םוף , נזקק לעוזרים רבים , על דרך קבע ולעת מצוא . רוב המקורות המובאים בספר
|
|