|
|
עמוד:158
המדינות , מסין ומבריח המועצות מזה , עד ארה"ב מזה" ( שם : שם . ( עוד קודם לכן אמר שותפו של סימון לדעה , שרגא עדיאל , לחברי ועד החינוך כי "אנחנו אחת ממערכות החינוך המעטות בעולם שעדיין שומרת על מדיניות של הקבצה הטרוגנית [ דהיינו , אי הפרדה להקבצות ; ש . ס [ . לאורך כל שמונה שנות הלימוד , מ-א' ועד ח "' ( שם . ( 3 = סימון הציג את ההפרדה להקבצות , ובעקבות כך לאליטות וללאאליטות , לא רק כתפיסה חינוכית מודרנית , אלא גם כמעשה של היענות לדחפים אישיים של התלמידים עצמם . הוא תיאר את המתרחש בבתיהספר בשכונות ובעיירות הפיתוח במונחים דרוויניסטיים מובהקים : " הילדים הללו רוצים לעלות בחברה , והם יודעים לפחות בחלקם שעלייה זאת תלויה בהישגי לימודים . לעתים אף בוער בהם אגואיזם חזק , כמו אצל כולנו , ויש שהוא מגיע לידי קנאה ושנאה לגבי ילדי הוותיקים ... התכנית הזאת [ ההקבצה ; ש . ס [ . היא צעד חשוב בכיוון הנכון , ואם תצליח , תווסת ותכוון את השאיפות האגואיסטיות הללו , לעלות עליה פרטית ולהתבולל בתוך היישוב ש'הגיע , ' יהיה הוא אשכנזי או ספרדי " ... סימון סיים את התיאור בהעלאה נוספת של רוח הרפאים של ואדי סליב : ההקבצות , אמר , יוכלו להכניס את השאיפות האגואיסטיות הללו "אל מסלול קונסטרוקטיבי תחת דסטרוקטיבי" ( שם . ( 18-19 : אל נוכח "מציאות" חברתית זו שבה החזקים הם השורדים , ביקש סימון להציג את סגל ואת מסינגר לא כפי שבוודאי ראו את עצמם , דהיינו , כמייצגים של עמדות חברתיות נאורות , אלא כמייצגים של ריאקציה חברתית : "אין לך כיום במדינת ישראל דבר ריאקציונרי יותר ( למעשה , לא להלכה , " ( אמר , "מאשר לעכב את עלייתם האינטלקטואלית והמקצועית של אותם ילדים וצעירים הראויים לכך בין העולים החדשים " ... > שם . ( 18 : סימון אף מצא לנכון לכלול בדבריו סיפור אישי מבית הוריו שבברלין . את הסיפור הזה ניתן לקרוא כאלגוריה למצב החברתי שעמד ברקע הדיון . ביוצאו נגד חברים בוועד החינוך שטענו כי ההקבצה היא שיטה הבאה להקל על ההוראה , אך היא מאיימת על החינוך , אמר סימון : "אני מטיל ספק בתוקפה של ההפרדה הרווחת בין חינוך והוראה ... זוכרני , למשל , את אחד האירועים בבית אבא שחינכו אותי .
|
|