|
|
עמוד:46
ביטוי מוחשי ביותר בעניין השפה : לתנועה החדשה לא היה כל חומר הסברה בערבית , תוצר העובדה שהתנועה הציונית לא נערכה מעולם קודם לכן לפעילות בקרב יהודי ערב ( שם . ( 40 : יוסף מאיר , שהיה אחד הפעילים המרכזיים במחתרת הציונית , מספר בספרו כיצד ישב ותירגם לראשונה חומר אידיאולוגי ציוני לערבית ( יוסף מאיר , , 1993 : 139-140 וכן . ( 177-178 המפגש הבין-תרבותי , שהיה מאופיין בהצגתו של עולם הערכים והסמלים הציוניים כנושא לחיקוי ולאימוץ , גרר עמו עד מהרה תחושות של התנכרות ושל ביטול עצמי אצל הפעילים המקומיים של התנועה < " העמדתם של ערכי התנועה באידיאלים , משמע טובים ונעלים יותר , יצרה בקרב חברי התנועה כמיהה לעולם תרבותי אחר , ש'החלוץ' איש אירופה , כפי שנתגלם בדמות השליחים , עמד במרכזו וסימל את ערכיו" ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 47 כל אלה יצרו , ללא ספק , ניכור בין הפעילים הציונים המקומיים ובין הנהגת הקהילה , זו בעלת האוריינטציה העיראקית . התנועה הציונית בעיראק קמה והתהוותה , מבחינה זאת , כנציגה מקומית של גורם חיצוני , הלא הוא ההנהגה המדינית הציונית בארץ ישראל , ותועלה על-ידו , באמצעות השליחים , לכיוונים הרצויים לו . ניתן לומר כי הנהגה זו יצרה בעיראק מוקד אידיאולוגי אלטרנטיבי , שפעל בסתירה למגמות של ההנהגה הקהילתית , ואף התחרתה בה על אהדתם והזדהותם של חברי הקהילה . עם כל זאת , בשנים הספורות בהן פעלה , הצליחה המחתרת הציונית להשתרש בסביבתה ואף פיתחה אופי של התארגנות בעלת מסרים חברתיים שהיו בעלי משמעות פנים-קהילתית חשובה . מרבית פעילי התנועה השתייכו למעמד הבינוני הנמוך , שענייניו לא עמדו בראש מעייניהם של ראשי הקהילה , בני המשפחות היהודיות העשירות . לדברי אסתר מאיר , התנועה הציונית המקומית הפכה לא רק "תנועה רעיונית שפניה לארץ ישראל , אלא גם תנועה חברתית המייצגת דור חדש ושכבה חברתית חדשה המבקשים ביטוי פוליטי בתוככי הקהילה . התברר שצעירי המעמד הבינוני , אשר המבנה האוליגרכי של הנהגת הקהילה מנע מהם סיכוי להגיע למקורות כוח , השפעה ומוביליות פוליטית , מצאו בתנועה החלוצית וב'הגנה' אלטרנטיבה . הצטרפותם
|
|