|
|
עמוד:45
בחלרף ההלם הראשון , המשיכה הנהגה זאת לדבוק במה שקזז מכנה בשם "האוריינטציה העיראקית . " כיון שכך , הפעילות של השליחים הציוניים ושל התנועה הציונית אותה הקימו התנהלה לרוב ללא ידיעה של ההנהגה הקהילתית . התנועה החדשה , כפי שמתארת אותה אסתר מאיר , חדרה אל הזירה המקומית כגורם חיצון : "הפעילות הציונית בעיראק היתה נטע זר , שהובא מן החוץ , טופח ונוהל על-ידי שליחים זרים " ... ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 47 גם כאשר את מקום השליחים הציוניים האירופיים תפסו שליחים ישראליים ממוצא עיראקי מקומי , כדוגמת שלמה הלל ומרדכי בן-פורת , המשיכה המחתרת הציונית לפעול באפיק נפרד ומבודל מזה של הקהילה . שלמה הלל כותב כי בדרך כלל שררה בין השניים "התעלמות הדדית ואפילו מכוונת . לא היה כל מגע " ... ( הלל , . ( 315 : 1985 מרדכי בן-פורת כותב כי מנהיגי הקהילה ... " לא היו מעורים בפעולתנו בקהילה ; הם לא היו מזוהים איתנו , ולא רצו להזדהות עם 'התנועה' כלל " ... ( בן-פורת , . ( 1980 : 47 בן-פורת אף מציין במפורש כי המחתרת הציונית ביקשה לערער על מעמדם ההנהגתי של ראשי הקהילה : "ליהדות בבל היתה הנהגה , ו'התנועה , ' אשר הוסיפה את המימד הציוני והיישובי ליהדות בבל , ביקשה לגבור על הנהגה זו" ( שם . ( 48 = יוסף מאיר מדגיש את ההבדלים באוריינטציות ארוכות-הטווח בין ההנהגה הקהילתית ובין המחתרת הציונית והשליחים מישראל : ... " המחתרת הציונית , " הוא כותב , "לא התימרה לטפל בבעיות החברתיות של היהודים בעיראק . לכל בעיות היהודים בעיראק , היתה למחתרת החלוצית תשובה אחת : עלו לא"י . כל חתירתה היתה לכבוש את יהודי עיראק לרעיון הציוני , וכדי לעשות זאת לא היה צורך לחדור למוסדות הקהילה ולהתעמת עם חבריהם" ( יוסף מאיר , . ( 1993 : 216 המרחק בין שני המחנות היה רב לא רק באוריינטציות ארוכות הטווח , אלא גם במישור התרבותי והערכי היום-יומי . אסתר מאיר מצביעה על "נתק , ולעתים אפילו ניגוד בין העולם החברתי והתרבותי שבו צמחו חניכי התנועה ( בני הקהילה ; ש . ס ( . לבין הערכים , שהובאו אליהם מעולם תרבותי אחר" ( אסתר מאיר , . ( 1993 : 47 הנתק בא לידי
|
|