|
|
עמוד:44
בין הגורמים שאיפשרו באותה תקופה את ההעלאה של חלקים גדולים של הקהילה היהודית במרוקו . בעיראק , מעמדם של מוסדות הקהילה היה איתן עד לשנות : 50-ה הם ניהלו את ענייניהם הדתיים והחינוכיים הפנימיים של היהודים , וייצגו כלפי חוץ את האינטרסים האזרחיים והכלכליים שלהם . האליטה היהודית לא היתה מפולגת , כפי שהיתה זו של מרוקו , בין מזדהים עם השלטון הקולוניאלי ובין בעלי אוריינטציה מקומית . מאז שהסתיים השלטון הבריטי הישיר , מצאו ראשי הקהילה דרכי הידברות ודפוסי התדיינות עם ראשי המדינה הערבים . במישור הפנימי , מי שעמד בראש ההנהגה הקהילתית היה נושא התפקיד הרשמי של ראש הקהילה , הלא הוא הרב הראשי - בתקופה הנדונה , הרב ששון כדורי . במישור החיצוני , הונהגה הקהילה על-ידי קבוצה ... " שבעיקרה היתה מורכבת מיהודים המשמשים בתפקידים בכירים בממשל או בעלי קשרים הדוקים עם אנשי ממשל" ( יוסף מאיר , . ( 1989 : 438 "בעוד שהמוסדות של הקהילה ... דאגו לצרכים היום-יומיים של יהודי בגדאד , היתה קיימת קבוצה בלתי רשמית של אנשים שהניחו את היסודות העיקריים של מדיניות הקהילה ובידם היתה ההחלטה בכל נקודה יסודית ועיקרית . אותה קבוצה לא קיימה מפגשים רשמיים , אלא אסיפות בודדות והתייעצויות " ... ( מצוטט שם : . ( 439-440 המנהיגים הללו , כותב יוסף מאיר , "נחשבו כמנהיגים אמיתיים של הקהילה והם היו מחליטים וקובעים בכל עניין , ובמיוחד בזמנים קשים " ... ( שם : שם . ( הדובר הרשמי של קבוצת הנהגה לא רשמית זאת היה הרב הראשי , ששון כדורי , שנשען על חברי הקבוצה הזאת כמקור של ייעוץ והכוונה . בכל פעם שנדרש טיפול מעשי בבעייה כלשהי עם השלטונות , היו הרב הראשי וחברי הקבוצה מטילים את המשימה על אחד מביניהם , "איש מתאים , " דהיינו , מנהיג יהודי שהיה מקורב לאיש הממשל המתאים ( שם : שם . ( הפרהוד של 1941 גרם לזעזוע בקרב היהודים . אחת התוצאות היתה התגברות הפעילות הפוליטית של הדור הצעיר היהודי , אם בשורות המפלגה הקומוניסטית ואם בשורות התנועה הציונית . ואולם ההנהגה הקהילתית המשיכה להנות מתמיכתם השקטה של מרבית היהודים .
|
|