|
|
עמוד:21
של קהילת הרוב . יהודי פולין , לעומת זאת , היו במשך תקופות ארוכות בעמדות תיווך כלכליות בין קבוצות לאומיות / דתיות-מעמדיות העוינות זו את זו , דיברו שפה משלהם , היו מנוכרים לערכים החברתיים והתרבותיים המרכזיים של קהילות הנוצרים השונות סביבם , ובמאה 19-ה לא ראו עוד את עצמם חלק מן הפרוייקט הלאומי של הקהילה הדומיננטית . ניסוח זה , בהיותו , כאמור , אנכרוניסטי , לא נועד לצייר את הקיום היהודי בארצות האיסלם באור חיובי או באור שלילי , ואף לא לשמש צד זה או אחר בוויכוח המתנהל לעתים בישראל , סביב השאלה האם ליהודים בארצות ערב היה "טוב" או "רע , " או האם מצבם היה "טוב מזה של יהודי אירופה" אם לאו . הניסוח אף לא נועד לשמש כקביעה בתחום הניתוח הסוציולוגי המשווה בין חברות . כל מטרתו של דיון זה הוא להעמיד את הקיום היהודי בארצות ערב כאפשרות ריאלית . אפשרות זו - כפי שנראה להלן לגבי עיראק - לא זו בלבד שהיתה סבירה , אלא שבפועל היא אף היתה האפשרות המרכזית שהובאה בחשבון על-ידי מרבית היהודים . חשיבותה של נקודה זו טמונה לא רק בכך שהיא מהווה אלטרנטיבה להיסטוריוגרפיה בנוסח "סוף ידוע מראש , " אלא גם בכך שהיא מאפשרת לבחון באור שונה את תהליך התערערותה של ההנהגה הקהילתית היהודית במהלך אותן שנים ספורות שבהן מצאו עצמם היהודים עוקרים ממקום מושבם ועוברים "בהמוניהם" לישראל . אם יוצאים מן ההנחה שהעקידה היא בבחינת "סוף ידוע מראש , " הארגון הקהילתי וההנהגה הקהילתית הם גורמים בעלי חשיבות משנית , שכן מעמדה של הקהילה כולה , כקהילה עצמאית , הוא זמני . אם , לעומת זאת , יוצאים מן ההנחה שהעקידה היתה בבחינת שבר , או תפנית לא צפוייה ולא מתוכננת , במסלול של קיום קהילתי מתמשך , אזי שאלת הארגון הקהילתי הופכת למרכזית : שהרי אז סביר להניח כי השבר הכללי , שבא לידי ביטוי ברמה של כל פרט ופרט , פקד גם את המבנה הקהילתי ואת הארגון הקהילתי .
|
|