|
|
עמוד:315
ממלחמה ומגינה היטב על הישגי מלחמותיה . ונסיים בהיבט המכריע של המיליטריזם הגבוה , הוא ההגנה על מעמדו וזכויות היתר שלו ביחס לעמים הסובבים , מה שנקרא שמירת "פער האיכות . " המיליטריזם הגבוה הוא אלקטרוני והחידושים הטכנולוגיים רודפים אותו , מלאיו רוויים והוא במירדף אחרי אובייקטים לצרכי הדגמה , ובעיקר אחרי קליינטים לתוצרתו . הדורות המשוכללים יותר כבר על המדפים ( בסוף שנות השבעים הגיע הייצוא של התעשייה הצבאית לחמישית עד רבע מכלל הייצוא התעשייתי של ישראל . ( מדיניות האמריקנים בחימוש של ישראל העמידה אותה לא במאזן אימה עם שכנותיה אלא באי איזון גובר , בעדיפות צבאית בשמים ( גם שלהן ) ובים ( גם שלהן ) וכיו"ב , וישנה כמובן "האטומיקה הצבאית , " שהאמריקנים התחייבו כנראה לא לדעת עליה . המיליטריזם הגבוה נראה כאדנותי ו"סופרמני" יותר מאשר בשלבים של מלחמות ההתגוננות למחצה שנערכו בין מדינות . החולשה הצבאית והכלכלית של מדינות האיזור היא ללא ספק חולשה מגרה להפגנת מדיניות כוח . אולם , מאז 1973 הפגנות הכוח מוצאות בעיקר על החוליות החלשות עוד יותר , הפלסטינים שהם עם כבוש וללא מדינה , והלבנונים שהיו שסועים במלחמת אזרחים . כך שבפועל הפעילה ישראל מאז 1973 את מערכות הנשק החכמות והמתוחכמות שלה , בעלות כוח ההרס העצום וכושר הדיוק הנקודתי , על כפרים ועיירות לבנוניים , על מחנות פליטים פלסטינים , ועל בתי דירות בבירות . במשך שנים רבות כותש חיל האוויר הישראלי בלהקות קטנות או גדולות בכל שעה , בכל עונה , מכל גובה , את דרום לבנון , ואף מטוס לא הופל עדיין על ידי איזשהו כוח בשטח . האלטרנטיבה הסוציאליסטית והלאומיות המיליטריסטית : התייחסות רטרוספקטיבית אנחנו אומרים שאפשר היה אחרת אצל היהודים ובין היהודים והערבים . עניין האפשרות האחרת , המוצג בעבודה זו , לא נגזר כלל מהעדפת עיקרון "הבחירה החופשית" על פני ה"פרדסטינציה" או על פני הדטרמיניזם בהסבר חברתי . אף לא היו לנו בעיות עם פיתויי הכוח המדמה , אותו ה"אילו , " אשר ריאליסטים כה ששים לחשוף אצל יריביהם . אנחנו אומרים שאפשר היה אחרת מכיוון שהיה אחרת , והראינו את ההוויה הכלכלית מדינית האחרת בניתוח ההתפתחות של החברה הישראלית . ראינו כי הקיום הערבי והיהודי היה רצוף ניגודים והתנגשויות אבל הדרך לדו קיום נשארה פתוחה עד . 1948 הפתיחות היתה קשורה בגורמי היסוד של הכלכלה המדינית המנדטורית ובאמצעים ובמשמעת החברתית שפותחו באלטרנטיבה הסוציאליסטית . נציין בקצרה כי הצמיחה של שתי הקהילות הלאומיות נמשכה באותו כיוון , בעת ובעונה אחת , כאשר המונופול על הכוח היה בידי המעצמה המנדטורית . התנועה הסוציאליסטית הציונית היתה בעלת הכוח הכלכלי מדיני המוביל ביישוב ובתנועה הלאומית . למנהיגותה , דוגמתה ורעיונותיה נודעה השפעה רבה במירב התחומים . לסוציאליזם הציוני היתה תשובה מסויימת לבעיה הלאומית , ואף שלא חצתה גבולות לאומיים , היא ניצחה במאבק המעמדי הפנים לאומי על משאבים ועל שלטון . התשובה הזאת היתה תשובה לא מיליטריסטית ולא קפיטאליסטית . מצאנו כי באמצעות הכוח הכלכלי מדיני של התנועה הסוציאליסטית נקשרה התנועה הלאומית , גם בתנאים של קונפליקט מתמשך ולעתים קריטי קיומי , לפרספקטיבה של דו קיום , על תכניותיה המדיניות השונות ( חלוקה לשתי מדינות , אי
|
|