|
|
עמוד:302
או מקצצי צריכה . הממשלה , שהיבוא היה תחת פיקוחה הצמוד , לא נאלצה להרוויח דולרים או אף לחסוך בהם . אחרי המחצית הראשונה של שנות החמישים היתה בעיית ריסון האינפלציה , שבחלקה נסתייעה בהמרת דולרים ללירות , קשה יותר מבעיית מאזן התשלומים . כשני שלישים מהגרעין המסחרי כוסו באמצעות העברות חד צדריות של הון וסחורות . לאחר מלחמת 67 הכיסוי עלה לשלושה רבעים , והוא כלל תרומות המוסדות הציוניים , שילומים ופיצויים אישיים מגרמניה ( האחרונים עלו מאוד בשנות השישים ) ומענקים מוסדיים וממשלתיים אמריקנים ( אחרי 1967 השתנה המשקל היחסי של מקורות אלה . ( השליש או הרבע הנותר ( פחות מ 100 מיליון דולר עד אמצע שנות השישים ) מומן במכירת ה"בונדס" בארה"ב וממוסדות בין לאומיים , כהלוואות לזמן ארוך ובריבית נמוכה מריבית השוק . מאז ראשית השילומים הצליחה המדינה להפוך את התשלומים , המענקים , התרומות והמלוות להכנסה שנתית , מוגנת מהשוק , ומוסדרת על ירה ברשיונות והמרות של סחורות וממון במחזור שנתי שנטלו בו חלק תנועות , מוסדות ציבוריים , פרטים וממשלות . בגיוס סיוע החוץ הכלכלי , קיבועו והרחבתו הסתייעה המדינה בהוצאות ההגנה , הבטחון והמלחמה , ובעיקר הנצחון , כמעוררי אהדה והזדהות ציבורית , מגייסי תרומות ומדרבני נכונות סיוע , בציבוריות היהודית והאמריקנית בפרט , אבל גם בדעת הקהל הכללית ובמסדרונות בית הנבחרים , הסנט והבית הלבן . מעמדו הפוליטי ציבורי הגבוה והממוסד של איפא"ק ( American-Israel Public Affairs Committee ) צויין כבר בראשית שנות החמישים . הבטחון נחשב לנושא ממלא קופות , ואלה הגדילו את היבוא הכללי ואת אפשרויות הייצור והצריכה הכלליים . גם הייצור הבטחוני התפתח מהיבוא הגדול ובאמצעות ייצור תחליפי יבוא וקשרים טכנולוגיים והסכמי הדדיות ( קשרים בין יבוא ויצוא . ( סיוע החוץ הרצוף והמיוחד והאשראי הנוח איפשרו לכלכלה המדינית את הגמישות והצמיחה המשולבת — הצרכנית , הצבאית וגם היצרנית . מנהיגי המדינה ושריה נהגו להעיד בעצמם תדירות ששאיפתם הגדולה היא להגיע לעצמאות כלכלית ולשלום . אולם הדינמיקה הכלכלית מדינית המצטיירת מהנתונים אינה מצביעה כלל על כך שהאנומליות העיקריות של המערכת , כמו התלות בסיוע חוץ ( הולך וגדל ) ומדיניות מיליטריסטית והוצאות צבאיות ( הולכות וגדלות ) הכבידו על קבוצות פוליטיות מרכזיות או חיזקו מתנגדים ותיקים . ההתפתחות היתה , והמשיכה להיות , בכיוון שונה ואף הפוך . בתוך המפלגה השלטת ומחוץ לה עלו קבוצות ימין חדשות , שנאבקו על סילוק הוותיקים מעמדותיהם והעברת השלטון כולו , במפלגה ובממשלה , לידיהם . עלייתה המוקדמת של הקבוצה הימנית ממלכתית קשורה לתופעה כלכלית פוליטית רחבה יותר והיא צמיחתו של המעמד הבינוני . הראשונה כמו האחרונה ביטאה את הצלחת השילוב בין המדינה הגדולה ( ביוזמה , באמצעים ובעסקים , ( החזקה ( כולל הוצאות גבוהות , ( וסיוע החוץ המיוחד , שילוב שאיפשר התקדמות בו זמנית מקבילה הן ברמת חיים והן בחימוש ובמלחמה . השפעת המדינה הריכוזית , בפיתוח כלכלי ובחלוקת משאבים , על התפתחות היחסים המעמדיים היתה דווקא זירוז עלייתה של הקבוצה שכונתה על ידינו "מעמד בינוני תוצר המדינה" — זאת בגין המקור העיקרי לעלייתה ולהתעשרותה . הנצחון הפוליטי של הממלכתיות התבטא בכך שממשלות העבודה נטו לצימצום סקטוריאלי של המשק הקואזי סוציאליסטי . לעסקים הפרטיים , לעומת זאת , הבטיח עיקרון החסות המובלע בממלכתיות תמיכה ממשלתית והגנה גבוהה מתחרות חוץ . נוסף לכך פיתחו העסקים
|
|