|
|
עמוד:197
המזרחים עומדים לאבד את הרוב המספרי , והכוח האלקטוראלי הנובע ממנו , ולכן עלולה לקטון עוד יותר ההתחשבות בצרכיהם . שלישית , הפגיעה הקשה ביותר תהייה באלה מקרב המזרחים הנתונים בתהליך ניעות כלפי מעלה , משום שהם ייתקלו בתחרות חריפה על תעסוקה מצד העולים החדשים . העולים החדשים בעלי המיומנויות והתעודות יצטרכו לרדת במעמד ולהתחרות , בטווח הקרוב והבינוני , על עבודות באותן גומחות של המשק שאליהן מנסים להיכנס מזרחים הנמצאים בניעות כלפי מעלה ( למשל , מהנדס עולה יהיה מוכן לעבור הסבה מקצועית , ולהתחרות על משרת טכנולוג , הנדסאי או טכנאי , עם מזרחי שהוכשר לאותו מקצוע . ( הפגיעה של העלייה ההמונית מחבר העמים עלולה להיות קשה עוד יותר בעולים מאתיופיה . למרות הנכונות לסייע להם , הם נתונים במצב ירוד ביותר . הם באים לארץ בחוסר כל , חסרי השכלה , לרבים מהם משפחות שבורות , מוטל ספק ביהדותם , ניסיונם בחיים מודרניים מוגבל , וכוחם המספרי והפוליטי הוא קטן . לכל אלה יש להוסיף את הנטל של צבע עורם שיחריף את הסטריאוטיפים השליליים לגביהם ויקשה ביותר על קבלתם וטמיעתם . מעמד ערביי ישראל צפוי להיפגע מסיבות דומות . משקלם באוכלוסיה ובקהל המצביעים יפחת , דרישותיהם לתקציבי פיתוח גדולים יותר יתחרו בצרכי העולים , והם ייתקלו בתחרות קשה יותר על כל סוגי העבודות ועל קבלה לאוניברסיטאות . בנוסף לכך , הם עלולים להיפגע באופן ישיר מתוכניות הממשלה לייהוד אזורים בעלי ריכוז ערבי . רף אי סובלנותם לקיפוח הוא נמוך במיוחד בגלל התנגדותם לעלייה יהודית . ההתפתחות הצפויה האחרת היא הסכם שלום עם מדינות ערב ועם הפלסטינים . הסדר שלום יחיש את הצמיחה הכלכלית ויעלה את הרווחה החומרית . החרם הערבי על ישראל יוסר , חברות זרות ישקיעו בארץ ושווקים חדשים ייפתחו עבור הכלכלה הישראלית . אך הגידול הכלכלי יביא , קרוב לוודאי , להחרפת אי השוויון בין רובדי האוכלוסיה . בעוד שספק רב אם השלום ישפיע לטובה על מעמד השכבות הנמוכות והמזרחים בארץ , הוא עשוי בהחלט להיטיב ביותר עם ערביי ישראל . במעמד האזרחים הערבים תחול נורמליזציה מסויימת , כי זיקתם ונאמנותם לא תהיה יותר למי שמוגדרים כאוייבי המדינה . בעידן השלום הם גם יוכלו למלא בהצלחה תפקיד של מתווכים בין ישראל והעולם הערבי ( נציגים של חברות ישראליות ומוסדות המדינה . ( לסיכום , נשאלת השאלה באיזו מידה השסעים הנדונים עלולים לערער את היציבות של הדמוקרטיה הישראלית ? דומינאנטיות של המעמדות הבינוני והגבוה קיימת בישראל כמו בארצות מתועשות וקפיטליסטיות אחרות , זאת למרות היומרות הסוציאליסטיות המוקדמות של מייסדי המדינה . הגידול הגובר באי השוויון החברתי מקרב את המצב החברתי בישראל יותר ויותר לקטיגורית של ארצות מערביות למחצה . ישראל דומה לארצות המערב בכך שהפיצול המעמדי אינו מהווה סלע מחלוקת פוליטית בה . אך החולשה הגדולה ביותר של ישראל , בהשוואה לארצות המערב , הינה שאין היא מייצרת עושר במידה דומה אליהן , למרות שאיפת האוכלוסיה לרמת חיים המקבילה להן . אף כי ייבוא ההון מפצה חלקית על הפריון הנמוך והעדר הצמיחה הכלכלית , הישראלים ככלל סובלים מרמת חיים נמוכה יחסית לתושבי המערב שאליהם הם משווים את עצמם . תחושת הקיפוח היחסי הזה מצמצמת את האמון במערכת הפוליטית , ובמצב של שלום תהפוך תחושה זו — שכרגע מפרנסת רק את הדחף לעזוב את הארץ — לאי שביעות רצון רחבה .
|
|