|
|
עמוד:194
הממשלתית של מפלגה קיימת או חדשה המייצגת בנאמנות את האינטרסים של ערביי ישראל . במקביל לכך , בעקבות הבחירות ב 72 . 7 % 1984 מהערבים ( ורק 11 . 1 % מהיהודים ) הביעו הסכמה עקרונית לאפשרות להקים ממשלה בראשות מפלגת העבודה , הנתמכת גם על ידי החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון ועל ידי הרשימה המתקדמת לשלום . עד כה נותרו הערבים מחוץ לקואליציות הממשלתיות בשל התנגדותם לקונסנזוס הלאומי היהודי בדבר צביונה היהודי ציוני של המדינה , בדבר מניעת הקמתה של מדינה פלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה , ובדבר שמירת הסטטוס קוו של דומינאנטיות יהודית . הרחקתם של ערביי ישראל ממרכזי העוצמה במדינה ומהפוליטיקה הקואליציונית מציבה בפני הדמוקרטיה הישראלית בעייה חמורה שניתן לכנותה "רודנות הרוב . " בעייה זו עלולה לגרום למתיחות ולאי שקט בקרב מיעוטים נשלטים , כפי שאכן אירע במקרה של המיעוט הקתולי בצפון אירלנד . מאך 1984 החלו להיווצר סדקים בחומת החרם על מפלגות ערביות כשותפות לקואליציות ממשלתיות . התמריץ לשינוי הוא המאבק המחריף והולך על השלטון עם מחנה הליכוד וההיזקקות הגוברת של מחנה העבודה לכל שותף אפשרי . בהתחלה הושגו עם המפלגות הערביות "הבנות" לפיהן הן יתמכו במפלגת העבודה , או בהצעות החלטות מטעמה , ובתמורה יקבלו הטבות מסויימות ( כגון מתן מעמד של עיר לאום אל פאחם . ( ב 1990 נעשה ניסיון כושל להקים ממשלה צרה בראשות העבודה שתתבסס על מפלגות ערביות . הבחירות לכנסת ב 1992 יצרו מצב חדש : המפלגות הערביות הפכו לחלק בלתי ניפרד של הגוש החוסם הקמת ממשלת ליכוד . מפלגת העבודה הרכיבה קואליציה ממשלתית שזכתה לתמיכתן מבחוץ , ואף נערך איתן מעין הסכם כתוב . הן לא רק מנעו אפשרות של הקמת ממשלת ליכוד , אלא אף סיפקו לממשלת העבודה רוב יציב . יחד עם זאת , נמשך הסירוב לנהל איתן משא ומתן קואליציוני ולצרפן כחברות בקואליציה . שינויי מדיניות דנו כאן בשלושה שסעים חברתיים ובשלוש מערכות קונפליקטים מקבילות בחברה הישראלית : בין מעמדות , עדות ולאומים . ברצוני להציע מספר שינויי מדיניות אשר יכולים לתרום לניהול טוב יותר , אף אם לא לפתרון כולל , של מערכות אלה . לגבי השסע המעמדי , כדי להגדיל את משאבי המדינה ולצמצם את אי השוויון המעמדי בלי לפגוע בסולידריות החברתית , מומלץ לנקוט בצעדים הבאים : . 1 יש לעשות לצמיחה כלכלית , שהינה חיונית להגדלת סך כל המשאבים וההזדמנויות הזמינים בחברה ולהשוואתם עם הסטנדרטים הגבוהים המקובלים במערב . זהו גם האמצעי היעיל ביותר להקטנת ההגירה מהארץ , לחיזוק כוח המשיכה של הארץ למהגרים בכוח , ולשמירת אמון האוכלוסיה במערכת . עד כה , כל מאמצי הממשלה לחדש את הצמיחה הכלכלית שנפסקה ב 1974 נכשלו , למרות הגידול בייבוא ההון . ברור שהסיבה העיקרית לכישלון נעוצה בהטיית המשאבים לסכסוך החיצוני ( כלומר , לתקציבי הבטחון ולהתנחלויות בשטחים . ( יש , לפיכך , להציג בפני הציבור את הזיקה בין שתי הסוגיות , ולהציב בפניו את הבחירה בין שתי החלופות : המשך ההוצאה הבטחונית הגדולה והקיפאון הכלכלי , או הגעה להסדר פשרה עם הפלסטינים וצמיחה כלכלית . העמקת תודעה זו תסייע , ללא ספק , לתהליך השלום .
|
|