|
|
עמוד:174
משמעותי אפילו אחרי , 1973 בתקופה של קיפאון כלכלי ( פרט לשיעור צמיחה מיוערי התואם את גידול האוכלוסיה ) ושל השקעות לא רווחיות גדולות בצבא ובשטחים . למרות היעדר צמיחה כלכלית , נשארה האבטלה נמוכה ( נמוכה אפילו מזו שבארצות המערב ) ונשמרה רמה סבירה של שירותים סוציאליים ואחרים . מעניינת במיוחד היא החלוקה של כוח העבודה במשק : בשנת 1991 עבדו 3 . 5 % מהמועסקים בחקלאות , 28 . 8 % בייצור ו 67 . 7 % > בשירותים ( נתונים סטטיסטיים אלה והבאים להלן לקוחים משנתון סטטיסטי לישראל , אלא אם צויין אחרת . ( זהו מבנה כלכלי מתקדם לעילא , מנופח בשירותים ובתר תעשייתי , ( post-industrial ) הדומה להפליא למשק של ארצות הברית , אך בנוי על תשתית תעשייתית חלשה ( אהרוני , . ( 1991 ההשלכות של המבנה הכלכלי ושל החלוקה הכלכלית על הפיצול המעמדי בישראל הן מעורבות למרי . ההזדמנויות בארץ מוגבלות ביותר בהשוואה למערב , אך הן משופרות באופן מלאכותי באמצעות מענקים והלוואות מחוץ לארץ . ייבוא ההון הרב מבחוץ מקהה את עוקץ התחרות הפנימית על משאבים . הוא מונע , במידה מסויימת , מצב של "מישחק של סכום אפס , " שבו גידול האמצעים העומדים לרשות אדם אחד בא בהכרח על חשבון הקטנת האמצעים העומדים לרשות אדם אחר . במצב הנתון העוגה גדלה כל הזמן באמצעות הזרמה ממקורות חיצוניים . בד בבד ייבוא ההון מעניק כוח רב לממשלה , שמתפקדת בתור סוכנות חלוקה מרכזית של כספים והטבות . יחד עם זאת , יש להדגיש שישראל סובלת מבעייה ממשית של אי מילוי הציפיות הגבוהות של האוכלוסיה שלה . הקיפאון בצמיחה הכלכלית והתלות הכלכלית הממושכת במקורות חיצוניים מהווים חולשות מעיקות . למרות זרם הכספים מבחוץ , הישראלים חשים מקופחים לעומת תושבי ארצות המערב . הם עובדים יותר קשה להשגת אותם טובין ושירותים . הם גם חוששים מפני הרעה שעלולה לחול בתנאי חייהם בעקבות קיצוץ ניכר בסיוע החוץ . בעוד שישראל מפיקה פחות משאבים מאשר חברות מערביות , היא מחלקת אותם פחות או יותר באותה צורה . בשנת 1988 היה חלקו של הריבעון התחתון בהכנסה 796 מכלל ההכנסה הפנוייה , לעומת 38 . 896 מנת חלקו של הריבעון העליון . פער זה בין הריבעונים ביחס של 1 ל , 5 . 5 ומקדמי אי שוויון ( Gini coefficients ) בסביבות 0 . 33 הם טיפוסיים למערב , שם אי השוויון קטן יותר מאשר בחברות מתפתחות . בשנת 1986 / 87 גרו 72 . 896 מכלל משקי הבית בישראל בדירות שבבעלותם 5 2 . 29 & — בעשירון ההכנסה התחתון , לעומת 84 . 8 % בעשירון העליון . בשנת 1991 התגוררו 60 . 5 % מהיהודים ברווחה של נפש אחת או פחות לחדר , לעומת 8 . 3 % שחיו בצפיפות של שתי נפשות או יותר לחדר . ההתפשטות של הצרכנות הביאה לכך שרוב מוצרי צריכה בני הקיימא נעשו לשכיחים ביותר . בעלות על מכונית היא עדיין אבן בוחן להתפלגות ברמת החיים נ ברשות 42 . 9 % מהמשפחות בשנת 1986 / 87 עמדה מכונית , כאשר הפער בין העשירון התחתון והעליון היה ביחס של 7 . 5 % ל . 78 % נתונים אלה מלמדים שישראל היא חברה של מעמד בינוני . זוהי אכן עובדה הראוייה לציון , שבחברה שכמעט כל אוכלוסייתה יוצאת אזורים לא מערביים ( כלומר , מזרח אירופה והמזרח התיכון ) מועסקים שני שלישים מכוח העבודה בשירותים ולשלושה רבעים יש תשע , או יותר , שנות השכלה . ברם , למרות הישגים אלה , הולך ומתגבש ריבוד חברתי . במרכז ההירארכיה הריבודית מצוי המעמד הבינוני , מעליו נמצאים המעמד
|
|