|
|
עמוד:165
עיצובה מחדש של הכלכלה המדינית לאחר המשבר יישום אסטרטגיית השלטון לשימוש במשבר כדי לעצב מחדש את גורמי המפתח של הכלכלה המדינית שופך אור על חולשותיו ועל מגבלותיו של המיתון ככלי מדיניות . אחת התוצאות הבולטות היתה חוסר הצלחתה של המדינה בניצול ההאטה המקומית להפעלת לחץ על התעשיינים , כדי שאלה יגדילו את הייצוא מרצונם . ההפך הוא הנכון : רק תמריצים חיוביים , ולא שליליים , השיגו את התוצאות הרצויות . כנראה בשל כך , לא ננקטו צעדים מעשיים לקראת ליברליזציה של המסחר בתקופת המיתון . יתר על כך , המדיניות כלפי המגזר העיסקי רוככה בשלב מוקדם יחסית , לקראת סוף . 1966 וגם כך לא היו שום סימנים לשיפור במצב ההשקעות והשכר עד אחרי מלחמת ששת הימים . יש להטיל ספק אם ניתן לייחס זאת לאיחור בהשפעתו של המיתון . למעשה , היה צורך בפיחות ( בנובמבר , ( 1967 כדי להגדיל את כדאיות הייצוא ולהביא לתוצאות הרצויות . נוסף לכך , אימצה הממשלה מגוון של תמריצים חדשים ומוגדלים לעידוד ההשקעה הפרטית באופן כללי . עלינו לציין גם כי בלי העלייה הגדולה בהיקף התעשיות הצבאיות שיזמה המדינה לאחר , 1967 ההשקעות הזרות והייצוא לא היו עולים בקצב כה מהיר . ריסון השוק השפיע ביעילות רבה יותר על ציבור העובדים . בדו"ח השנתי שלו לשנת 1966 מסיק בנק ישראל כי המיתון "ללא ספק גרם לעובדים להתאים את עצמם לדרישות המעסיקים ולהפחית את דרישותיהם הם . " הדבר משקף חלקית את יכולתם הפחותה של הפועלים להתנגד , בעימות ישיר עם מעסיקיהם , להורדת שכר , לפיטורים ולהתדרדרות תנאי העבודה . בענף הבנייה פסקו לחלוטין עליות השכר ולפעמים הוא אף ירד . נוסף על כך נדרש מאמץ מוגבר של הפועלים בגלל העלאת מכסות הייצור , הקטנת ימי ההיעדרות המותרים , צימצום אפשרויות הרוטאציה בעבודה , וכפיית שיתוף פעולה באמצעות צעדי ייעול . נתונים על מספר סכסוכי העבודה , המקבילים לנתוני עלות העבודה , מצביעים על תפנית חדה החל מתחילת . 1967 אז ירד מספר השביתות והשובתים באופן משמעותי , והגיע מתחת לרמה של שנות השישים המוקדמות . בה בשעה השתנו הסיבות לסכסוכים באופן רדיקאלי , כשעיקר המאמצים הופנו לשמירה על הקיים . היתה גם ירידה דרמאטית במספר השביתות הפראיות . המגמות שפורטו לעיל משקפות את השפעתו הישירה של המיתון על הפחתת כוחם של הפועלים יחסית למעבידים . למיתון היו גם השפעות עקיפות שנבעו מהגדלת יכולת ההסתדרות ביישום מדיניות מרסנת . אך תפקידה הקורפוראטיסטי המורחב של ההסתדרות לא הצטמצם במתן הסכמתה להורדות שכר כרצון האוצר והתאחדות התעשיינים הבטוחה בעצמה . ההסתדרות שימשה גם כבולם זעזועים עבור הממשלה בהגנה עליה מפני זעם הפועלים , באמצעות : ( א ) תמיכה פומבית במדיניות הכלכלית הרשמית . ( ב ) שכנוע חברי שורה שההסתדרות מגינה על האינטרסים שלהם . ( ג ) מניעת פעולות מחאה . ההסתדרות גם ניצלה את המיתון לטובתה היא : יו"ר חברת העובדים אמר בגלוי שברצונו להגדיל את רווחי המפעלים ההסתדרותיים באמצעות ריסון העובדים . יתרון אסטרטגי אחד של המיתון היה באפשרות המחודשת לשלוט במשא ומתן הקולקטיבי ובשביתות . בכמה מקרים הבהירה ההסתדרות שמעתה לא תסבול עוד כל סטייה מן המדיניות הרשמית על ידי קבוצות חברים חזקות . נראה לנו שהמיתון , נוסף להיותו אמצעי להשגת התוצאות
|
|