|
|
עמוד:111
ההתיישבות הציונית להתיישבות הצרפתית בצפון אפריקה . אך יש להדגיש , כפי שהראינו לעיל , כי בארץ ישראל דגם התיישבות זה החל לשקוע כבר בעשור השני של המאה . השלב השלישי בתולדות התיישבות הציונות החל במשבר חדש . ב 1900 הפסיק הברון את סיבסוד הכרמים והיקבים ודרש להפכם לריווחיים . במסגרת מדיניות הייעול הנוקשה שנקט נעקרו כרמים והורד שכרם של הפועלים היהודים . כתוצאה מכך רבים מהם בחרו לעזוב את הארץ ובכך התגשמה הסכנה המרחפת מעל ראשיהם של פועלים בעלי שכר גבוה יחסית בשוק עבודה בו קיים כוח עבודה חליפי זול , כפי שמנהיר מודל שוק העבודה המפולח . במקביל , התרחש משבר נוסף —הפסקה בתהליך הרכישה וההצבר של קרקע בידיים יהודיות . קפאון זה נבע מהסתלקותו של רוטשילד מרכישות קרקע ומהמשך המנעותה של ההסתדרות הציונית העולמית ( שהוקמה על ידי הרצל ב ( 1897 מרכישת קרקעות טרם ניתן זיכיון מעצמתי להתיישבות היהודית . מהגרי העלייה השנייה נקלעו עם הגיעם למשבר כפול זה בשוק העבודה ובשוק הקרקע . הקפאון בשוק הקרקעות העביר את מרכז הכובד של הפעילות ההתיישבותית לשוק העבודה . עם תחילת העלייה השנייה ב , 1904 החל שלב נוסף , השלב הרביעי במינייננו , בנסיון ההאחזות הציונית בפלסטינה . בשלב קצר ומתסכל זה ניסו המהגרים החדשים לעבוד כפועלים חקלאים תוך הסתפקות ברמת השכר ששולמה לפועלים הערבים ונסיון להתאים את רמת חייהם לזו של האחרונים . בתקופתם הראשונה בארץ ניסו , אם כן , המהגרים החדשים , כפי שניסו קודמיהם מן העלייה הראשונה , לאמץ את אורח החיים המקומי . העלייה הראשונה ניסתה לאמץ את שיטת העיבוד החקלאי של הפלאח הערבי , והעלייה השנייה את רמת החיים של הפועל הערבי . בשני המקרים נזנחו נסיונות אלה תוך חודשים אחדים ( אם כי פועלי העלייה השנייה הצליחו לשמר את הדימוי של החקלאי האידיאליסט המסתפק במועט —הלוא הוא החלוץ . ( כפי שראינו , כשלון חקלאות הבעל של העלייה הראשונה גרם למעבר לשיטות עיבוד קפיטליסטיות ולפיתוח דגם של קולוניית מטעים אתנית . תיסכולה של העלייה השנייה ממצוקת הקיום הקשה גרם , לעומת זאת , למעבר לשיטות התיישבות קולקטיביות לאומיות , או סוציאליסטיות לאומיות , במטרה לייסד קולוניית התיישבות טהורה , שרק בה ניתן היה לספק תעסוקה בשכר סביר — אירופי —לרבבות מהגרים יהודים חסרי אמצעים . צעד מכריע לקראת כינון מודל התיישבות בר קיום ומצליח בתנאי פלסטינה נעשה עם תחילת השלב החמישי , כאשר הפועלים היהודים החליטו לשנות אסטרטגיה במאבקם בשוק העבודה . במקום להוריד את שכרם לרמת השכר המשולם לפועלים הערבים הם החליטו לסלק את האחרונים משוק העבודה , כלומר — במונחי תאוריית השוק המפולח — לנקוט באסטרטגיה של "דחיקה . " אסטרטגיה זו זכתה לשם "כיבוש העבודה . " הטיעון המרכזי במאבק זה היה כי אספקת מקומות תעסוקה ( בשכר סביר ) לפועלים יהודים היא תנאי להצלחת מפעל ההתיישבות הציוני . המשמעות של מונופוליזציה יהודית על עבודות הכפיים והעבודות המיומנות היה דחיקת הפועלים הערבים משוק העבודה . מה היו תוצאות המאבק לכיבוש שוק העבודה במושבות המטעים של העלייה הראשונה ? הצלחת פועלי העלייה השנייה לשכנע את בעלי המטעים להעדיפם על פני הפועלים הערביים הזולים והצייתנים היתה מעטה בלבד ונסיונם לכבוש את שוק העבודה לא הצליח . יחד עם זאת היתה למאבקם השפעה מכרעת על מסלול ההתפתחות של ההתיישבות הציונית . המאבק ל"כיבוש העבודה" חידד את ההכרה הלאומית של הפועלים
|
|