|
|
עמוד:יא
הסוגה הספרותית החדשה . שימרון מבחין בין המישור ההגיוני ובין המישור הלא הגיוני ( הנעוץ בעיקרו באמונה הדתית ) בכתיבת הרודוטוס , והסיבתיות ההיסטורית בכתיבתו תלויה בשניהם . הרודוטוס הגביל את עצמו לזמן היסטורי ( להבדיל מזמן מיתולוגי , כמו זה המתואר באפוס ) ולמידע הניתן לבדיקה ; הוא מיצה את מקורותיו ( רובם המכריע עדויות שבעל פה , ( מסר את ממצאי חקירתו בנאמנות ולא על פי דעותיו המוקדמות , לפעמים אף בספקנות ( כלומר בהבעת הסתייגות מאמתות המסופר . ( אמנם בענייני צבא לא היתה הבנתו של הרדוטוס מעמיקה , אבל ברוב הסוגיות שנגע בהן הביע סקרנות אינטלקטואלית , פתיחות רעיונית , ידע רב וריסון עצמי . חוץ מקביעות אלה שימרון מציג יפה את אמנותו של הרודוטוס , את כישרון הסיפור הנדיר , המלווה בהגות ובהומור מאופק . בשיטת כתיבתו , בבחירת הנושא , בניסיון לחקור את הסיבות ואת האחריות לפרוץ המלחמה בין הפרסים ליוונים ובתיאור השתלשלותה התווה הרודוטוס דרך שהיתה עתידה להשפיע השפעה מרחיקת לכת על ההיסטוריוגרפיה . לדברי שימרון אפשר להוסיף את הערתו של דוד אשרי ( מהמבוא לפירושו האיטלקי לספר הראשון , מילנו ( 1988 שהרודוטוס השתדל להעניק משמעות אנושית אוניברסלית לסיפור ההיסטוריה . גישתו של ארנלדו מומיליאנו להרודוטוס שונה : הוא בוחן את מקומו בהיסטוריה של ההיסטוריוגרפיה מתוך עיון בשאלה כיצד אותו אדם יכול להיתפס כ'אבי ההיסטוריה' וכשקרן בעת ובעונה אחת . מומיליאנו בוחן בשיטתיות את ההתקפות על הרודוטוס — מזו של תוקידידס ( ראשון התוקפים ) ועד זו של פלוטארכוס בחיבורו 'על רוע לבו של הרודוטוס . ' מומיליאנו סבור כי הצגת הרודוטוס כשקרן יצרה מיתוס בהיסטוריה של ההיסטוריוגרפיה , ומקורו נעוץ , למרבה האירוניה , דווקא בהצלחתו היוצאת דופן כהיסטוריון ובמידת השפעתו . על יסוד מראה עיניים , שיקול דעת ויכולת חקירה הצליח הרודוטוס במשימה כמעט בלתי אפשרית : שחזור תיאור אמין של מלחמות פרס , אשר התרחשו דור אחד לפני כתיבתו , ותיאור של ארצות המזרח ושל אופי תושביהן בלי להבין את שפתם . הוא הצליח לקבוע לדורות רבים של עמיתים למקצוע את העליונות של העדות שבעל פה . למרות התקפותיהם על הרודוטוס , תוקידידס והיסטוריונים יוונים רבים אחרים המשיכו בקו המתודולוגי הזה גם כאשר לא היתה לו הצדקה עוד , כלומר גם כאשר כבר עמד לרשותם תיעוד כתוב למכביר . כתיבה על יסוד תיעוד ארכיוני היא בעצם המצאה של ההיסטוריוגרפיה המודרנית במאה התשע עשרה . גישתו של הרודוטוס להתמקד בעבר ולא לפסוח על ארצות רחוקות ושונות בתכלית מסביבתו אמנם נחלה בדרך כלל תבוסה בעת העתיקה , לפחות בקרב חשובי ההיסטוריונים , אבל היא ניצחה בהיסטוריה המודרנית , החל במאה השש עשרה , עם התגברות
|
|