|
|
עמוד:13
בספרו "הוויה וזמן" , ( 1927 ) ואחר כך בספרו "מכתב על הומניזם" , ( 1946 ) את אחיזת העיניים שיוצר מושג ה"אדם" ואת ההקשרים המטפיזיים של מושג זה ? ההומניזם , הראה היידגר , משתלב במארג המחשבות על שכחת ה"הוויה . " אין הוא משאיר שום פתח לאורה , ולעולם אין הוא יכול להכיל בתוכו את התכלית שלה עצמה . את המילה "אדם" עצמה , שנזנחה בשל החיבור שלה לדעות הקדומות של המטפיזיקה , החליף היידגר במילה Dasein ( קיים כאן . ( הפילוסוף שתלמידיו הצרפתים לא היססו לומר עליו שהיה אחרון הפילוסופים , לימד שמהות Daseiirn האנושי היא גם קיומו , אופן היותו , אופן היותו כאן והיותו בן הזמן . אין קביעות מהותיות בנוגע לאדם אלא הקביעות של אופני קיומו הלא אותנטיים — השקיעה המנוונת של הקיום היומיומי — או האותנטיים — הפתיחות לקריאתה של ההוויה . כבר בשנת 1932 כתב לוינס : "שהכאן ועכשיו , n Da ( כאן ) שלי , יהווה את האירוע עצמו של התגלות ההוויה , שהאנושיות שלי תהיה האמת — זו התרומה הראשית של המחשבה 8 ההייד גריאנית . " לעומת זה , כל עוד מעשיו ומחשבותיו של האדם , המתואר מעתה ואילך כ"יש הטומן בחובו את ההוויה , " שייכים בעצמם להוויה , אין לראות באידאות התודעה והסובייקט בסיס למחקר . לפיכך מציע היידגר לנתח את האדם ניתוח אקזיסטנציאלי " מנקודת המבט של פתיחותו כלפי ההוויה , והוא מוקיע את הניתוחים האקזיסטנ ציאליסטיים שמוסיפים להיסגר מפני פתיחות זו . קיומו של Daseirrn האותנטי מבוסס על הבנת ההוויה בלבד . הזמן עצמו אינו מהווה שום דבר אחר — דבר המבטא בעיני היידגר את עובדת קיומו מתוך דאגה לקיומו שלו . בספרו "הומניזם של האדם האחר" מכריז לוינס על נחישותו להציג שאלות להיידגר . האם האדם איננו דבר אחר לחלוטין מלבד הוויה ? האם הדאגה איננה אפשרית אלא כ"היות לקראת המוות" ? האם לא כפף היידגר את האמת האונטית , האמת הקושרת לאחר , לשאלה 8 מתוך מאמרו En Decouvranl ! ' * existence avec Husserl etHeidegger , ~ 2 Vrin , Paris 1967 , p . 59 ( ההדגשה שלי —ק"ש . ( א מגרמנית— existenzial ב מגרמנית— existentieii
|
|