|
|
עמוד:12
אולם למסגרתה הפנימית בלבד . במקום התפתחות גלובלית , נוסח העמדה ה'היסטורית , ' תוצע התפתחות אימננטית לביקורת , מנקודת המוצא ועד להגשמת התכלית . האחדות הארכיטקטונית של המפעל הביקורתי — הפותח בביקורת התבונה הטהורה , ממשיך בביקורת התבונה המעשית ומסתיים בביקורת כוח השיפוט — מחייבת אותנו להעריכו כשלמות בפני עצמה המשוחררת מכל תלות מהותית בגורמים חוץ ביקורתיים . הקשר היסטורי , אקלים דעות ואפילו עמדותיו של קאנט האיש , שהובעו במסגרות אחרות , כולם כאחד חייבים להחשב כנטולי כל רלבנטיות למסגרת הביקורתית . זיקה של המפעל הביקורתי אל תכנים חיצוניים לו תעיד על תלות הטבועה בו . תלות השוללת אפריורי אפשרות מעמד המפעל הביקורתי כשלמות בפני עצמה והממוטטת בכך את מהותו הארכיטקטונית אורגנית . לפיכך , נאמנות למשמעות הארכיטקטונית תאלצנו להתעלם מכל עמדה או רעיון אשר אינם מופיעים במסגרת שלושת הכתבים הביקורתיים . הערכת המפעל הביקורתי כשלמות בפני עצמה מחייבת קודם כול שינוי רדיקלי , מעין מהפכה קופרניקנית נוספת , הפעם ביחס לתפיסתנו את מהותו . לשם ביסוס מהפכה זו נידרש תחילה לניתוח ביקורתי זהיר של פרקי הפתיחה לביקורת התבונה הטהורה . הניתוח הביקורתי לאותם נושאים ידועים עתיד להביאנו אל הכרת ההיגיון הפנימי והמהות האמתית של המהפכה הקופרניקנית . הכרה זו תערער על מרבית ההנחות המקובלות ביחס לביקורת . הכרה זו אמורה לשמש צעד ראשון במגמת טיהור המפעל האדיר של קאנט מן הקשיים שדבקו בו , ללא הצדקה ביקורתית , מכוח אותן הנחות מקובלות ובלתי מבוססות . אחת מאותן הנחות מקובלות עשויה להיות הנחת המהפכה הקופרניקנית כמענה לספקנות של דויד יום , כלומר , כניסיון לבנות מחדש גשר איתן בין ההכרה לבין מושאיה , בין האדם לבין עולמו האמפירי . המהפכה הקופרניקנית אכן ממקמת , בצעדה הראשון — האידיאליזם הטרנסצנדנטלי , את התודעה במרכז עולמה . מיקום זה מורה לכאורה על כוונה ברורה לקישור התודעה אל עולמה המוכר , להתגברות על הקרע הספקני . מגמת הגישור בין היסודות המכוננים הכרה נראית כביטוי כה נאמן לרוח המהפכה הקופרניקנית , עד כי אנו נוטים להטיח ישירות נגד הביקורת את הכישלון בהגשמתה השלמה . אי ההצלחה להתגבר באופן מוחלט על השניות , וכפועל יוצא על הספקנות , נזקף לדעתנו לחובת מפעלו הביקורתי של קאנט . אולם , כאמינים על הרוח הביקורתית , מן הראוי היה שנבדוק תחילה כיצד ניתן בכלל לקבוע חתירה למימוש קישור של אחדות בין מרכיבי ההכרה , בין הסובייקט לבין האובייקט , כמטרה , במסגרת המושתתת מלכתחילה על התוקף ההכרחי של עקרוךהשניות ? השניות אינה נכפית על המהפכה הקופרניקנית מן
|
|