מבוא לפתחו של צופן

עמוד:13

מורשה דתית או מורשה תרבותית ? עמדתו של ביאליק בסוגייא זוהממשיכה להטריד כל אדם המתלבט בבעיית הזהות התרבותית של העם היהודי בכלל , ושל היהודי העברי בארץ ישראל בפרט -ברורה ונחרצת : אדם מישראל , חילוני כדתי , הוא בעל בית על כלל התרבות היהודית . אולם מימושה של זכות זו , הוצאתה מן הכוח אל הפועל , תנאי ראשון והכרחי לה היא הידיעה : 'האיש שלא יודע את רכושו אינו יודע לנצל אותו' ; וכן 'הרגשת הבעלות היא אצל זה מי שבא בראשונה וקיבל על עצמו את האחריות ואת הסכנה , את התקלות ואת הכשלונות הכרוכים עם כל רכוש וקניין אמתי מתחילה ועד הסוף' . המסה 'הלכה ואגדה' נכתבה בשנות מלחמת העולם הראשונה ונתפרסמה בשנת תרע"ז ( 1917 ) בקובץ 'כנסת' שערך ביאליק והוציא לאור באודסה . באותן שנים ביאליק עורך - במסותיו כבשיריו - את חשבוךהנפש של העם היהודי ושל תרבותו , בעקבות הזעזועים החברתיים פוליטיים הפוקדים את אירופה כולה , לרבות תושביה היהודים : מלחמת העולם הראשונה , המהפכה הרוסית , הפרעות והגירושים שידעו קהילות יהודיות רבות במזרח אירופה . בעקבות בולמוס זה שבא ובילבל סדרי עולם ושבר את העקרונות הפוזיטיביים של המאה התשע עשרה , החריף החיפוש הקדחתני אחר מערכת חוקים שתתמוך ביסודות החברה המתפוררים . בחברה היהודית , שחוקי חייה שוב אינם טבועים על פי דגם תיאולוגי עליון , החיפוש אחר עיקרון מקיף , שיחזיק וילכד מציאות מתפוררת , היה כורח קיום . אין ביאליק היחיד המחפש את חוקי הקיום . עקבות חיפוש זה ניכרים היטב בין השאר ב'המוסר הלאומי' לאחד העם , ' רשות היחיד בעד הרבים' לברדיצ'בסקי , 'האוטואמנציפציה' לפינסקר , 'דת העבודה' לא"ד גורדון , ועוד . . 2 וו"נ ביאליק , 'לשאלת התרבות העברית / דברים שבעל פה , א , דביר , תל אביב תרצ '' ה , עמ' קצה . . 3 שם , עמ' קעז .

מוסד ביאליק


לצפייה מיטבית ורציפה בכותר