|
|
עמוד:12
והסדר של הטקסט הספרותי , וגם באפשרות לראות את היצירה היחידה במסגרת הטיפולוגיה של התרבות . כך אנו שבים ומגלים מבנים ומשמעויות המחייבים אותנו לשוב ולארגן את העולם הספרותי תרבותי שלנו ולשוב ולקבוע את יחסנו לחלקיו השונים . החיפוש אחר צופן תרבותי מאפיין תקופות של משבר , שבהן מתחזק הצורך לגלות רציפות תרבותית , אם כהגנה מפני סכנה של התפוררות ואם כתנאי הכרחי להמשכיות . תהליך החיפוש עצמו כמוהו כדיאלוג דיאלקטי בין הווה לעבר , בין צורות חדשות לבין צורות ישנות . גילוי צופן ספרותי מאפשר לנו לקרוא אחרת את הטקסט , לראות בו אפשרויות או התרחשויות נוספות , מהן בלתי צפויות . אין הצופן כלל סוגר , כי אם כלל פותח ; כמוהו כהצצה לפרדס . אולם כל המעמיק חדור אל רובדי התרבות , מצויד בחופש הערכה ושיפוט , חשוף לפגיעות ולזעזועים . במהרה ההצצה הופכת למאבק רעיוני : [ " ] מראשיתו , רעיון הצופן לא היווה בהכרח ערובה לשביתת נשק או לשלום , לחוק ולסדר . הוא גם סימן את התעוררותה של מלחמה חדשה . צפנים הוצבו כדי לשים מאורעות תחת פיקוח של מבנים . אבל עד מהרה ( ייתכן כבר עם לוי שטראוס , ( נצפה ונחקר טבעם הסופי והנחרץ של הצפנים המוחלטים ( או האב צופן ) בעומק שכזה , עד שנהפך למושג של ' מקור' בלתי מעוצב . בנקודה זו נעשה הצופן בלתי נשלט , מפני החשש שאין אנו מציבים אותו . להיפך : כישויות תרבותיות בעלות חשיבה , אנו מוצבים על ידו . י : מסתו של ביאליק 'הלכה ואגדה , ' שבמרכזה החיפוש אחר צופן רלבנטי של הספרות והתרבות בת הזמן , מעוגנת בשאלה המרכזית של זיקת הספרות העברית החדשה לירושת האבות הגדולה והכבדה המונחת למשמרת עבורה . גדרה של השאלה היא : ספרות העבר מהי , Umberto Eco , Semiotics and the Philosophyof Language , Indiana University Press , Bloomington 1984 , p . 188
|
|