|
|
עמוד:11
מבוא לפתחו של צופן המושגים 'הלכה' ו'אגדה' מקושרים בתודעה התרבותית שלנו עם ספרות חז"ל - ספרות המשנה והתלמוד . אולם מי שעוקב אחר חזיון הלכה ואגדה מגלה שאין מדובר בתופעה תרבותית דתית בת זמנה , כי אם בתבנית יסוד של תרבות ישראל . ספרות המשנה והתלמוד בראה ועיצבה תבנית תרבותית המחברת וממזגת מערכת הלכתית , המותנית בהקשרי זמן ומקום , עם מערכת אגדית חופשייה לדמיונה ולחזונה . תבנית זו מקיימת ומשמרת עימותים רוחניים בלתי פוסקים בין היסוד האינדיבידואלי , האי רציונלי , הדמיוני ( אגדה , ( ובין היסוד החוקי , הרציונלי ( הלכה ;( בין מה שהננו על פי התנאים המוקדמים שנולדנו לתוכם ( מסורות , אגדות ומנהגים ) ובין מה שאנו אמורים להיעשות על פי הכרתנו החברתית והתרבותית ( הלכות וחוקים במסגרתם של תהליכים היסטוריים . ( לפנינו תבנית תרבותית המושתתת על שיטה רפלקטיבית הנעה ללא הרף בין שני יסודות , בין רציונליזם למיסטיקה , בין המחשה להפשטה , בין ניסיון לחזון - בין הלכה לאגדה . במהלך שינויי צורה ותוכן משתמרות בכל ספרות תבניות מקוריות המכילות 'צופך של התרבות שבתחומה נוצרה הספרות הנדונה . פיענוחו של צופן תרבותי זה הוא תנאי ראשוני והכרחי לכל מהפכה תרבותית , כי הוא מסייע לנו לגלות את חוקי היסוד של המערכת התרבותית , ובה בעת פותח לנו פתח לראייה חדשה של מערכת זו בכללותה . גילוי הצופן של הספרות כמוהו כגילוי הצופן הגנטי : שניהם מטרתם להכיר את חוקי התולדה , הביולוגית והתרבותית . חשיבות פיענוחו של צופן זה טמונה בגילוי החוק
|
|